חוה פנחס כהן משוררת, מנחה ומרצה. עורכת כתב העת דימוי

 הרב טולנטינו וגרעיני יונים על פני                                                                                      "אם את רוצה לראות את אחד המקומות היפים באירופה שיש בו גם נקודה יהודית, את חייבת לראות את דוברובניק". כך סיכמה בינינו את השיחה, דניאלה חברתי מבלגרד, שהיא גם ביתו של הרב ליהודי יוגוסלביה. "זו עיר עתיקה שנשתמרה בדיוק כפי שהיתה עוד בימי הביניים", המשיכה דניאלה לספר ולשכנע. האמת היא ...

    מאחר וחוויה מרכזית בחיי היא לימוד שוטף בבית מדרש, לימוד שהוא חיפוש וחפירה מעמיקה בטקסטים , במילים ובמה שמאחוריהן, ומשמעות רבה גם ל"חברותא" אותה קבוצה אינטימית שנוצרת סביב אש הטכסט , לאפשרות לבטא, להתבטא ולהקשיב לעולמות השונים הנפגשיםם מעל המילים. הנה רשימה ראשונה בסדרה המוקדשת ללימוד שנת השמיטה, שתחילתו ומרכזו של הנושא בויקרא כה ואני בחרתי לעסוק בפסוק כה. ...

שוב חג הקורבן שלי     ליד השולחן במטבח ישב לארוחת ערב, האיש שיודע שכל כך פשוט להיעצר , לדפוק בדלת ולומר, היי, ערב טוב לחבק בחיבה ובחיפוש אחר החום. עורפי היה גלוי וידו באה בו לחפון את הגלוי מתוך הגוף. אמרתי לו "שב" . והתכוונתי שיחכה, עד שהארוחה המאוחרת, תתחמם . בחוץ, החורף מתמהמה אבל קור מקיף את הבית ...

טלטלת האמהות   1. אתה רואה אותן בלכתן ובבואן  ובשכבן הן נעות  כמטוטלת בתנועת נעה ונדה מחוץ לכח הכבידה   שמים כבדים מעל העיר הם העצב שרק חודי המגדלים כמו מזרקים מרחיקים אותם מליפול עלינו ועל ראשינו   דרכי ציון שוממות וגני העיר אבלות   איך יאסף הפרי ואיך יבוא קוצר  בבכי   2.   זה היה בולען שנפתח בתוכי וכל ...

מכתב לאהוב שנדמה   אותה שתיקה שירשת מהוריך. אלה שבאו מאירופה והשאירו מאחוריהם עולם שאין לשוב אליו. עולם שנקבר בעשן השמים.   אבל הם הורישו שיחה העוברת לכאורה ללא מילים . שתיקה שלפעמים יש בה מן השקט שאחרי הרוויה. בה אומר איש לאשתו, בתוכו, אני יודע שזאת השעה שתשמחי אם אמזוג לך קפה ואוסיף עוגיה פריכה. ועושה וזוכה בתנועת ראש ...

אמר לי חבר מנעורי, שהיה משהו מדכא בבלוג שלי. אמרתי שעדיין איני יודעת מה אעשה בבלוג הזה. הרי איני זקוקה לחשיפה. האמנות ממילא חושפת אותי לאורות ולצללים ולקפלים וגלוי ולנסתר. במחשבה שניה , הבלוג, הוא כניסה לעולם אלטרנטיבי, עם חוקים אחרים או ליתר דיוק עם שבירת חוקים. ואני ממילא בודקת גבולות עולמי בכל רגע של כתיבה. אז גם כאן.   ובניין ...

תפילה לפני שמע שעל המיטה   ויודעים מה קשה אורו של אותו היום שלא נפרד מהלילה ביקיצה ונמשך ללא תנומה   כמה קשה אותו שחר שנפתח ללא בקיעה דיבור שלא מילל מילה   ואותו הריון המשיך ללא חבלי לידה   אלוהי, הפרד יומי מלילי יהיה תמונה לנגד עיניך בשנתי   וראה ושמע גופי שכמה בו בשרי כנשמתי ואדע

    מכתב לאהוב מתדמה   לשבועיים הקרובים ארזת בין עוד כמה דברים שמונה פרות ירוקים, כלומר אבוקדו וגם טחינה גולמית משובחת בארץ המבלבלת זהותך והיא דומה מאד לכאן, אותו ים מלטף את רגליה ואת מפרציה ואת צריחי אלוהיה . אפילו מילים מסוימות עוברות על סיפון אוניות ב – Mediterranean  כלומר ים בין יבשות מעיר על חוף ימים לעיר חצויית ימים. ...

מכתב לאהוב מתדמה   בהתחלה היתה הסקרנות, ואחריה המשיכה והתשוקה הדליקה את האש בחדרים ובלילות ובעיקר ברגעים. ובאו השיחות והארוחות. ואחר כך, כמו הנחש ההוא בא הפחד. והפחד הוא מכבה שמחות. והפחד לפעמים מתחפש לשגרה ולפעמים ערמומי שכמוהו הוא הופך אותנו לאלופים בריצה. אני אומרת לך בוא ונאכל מרק. לפעמים הוא מבריח נחש.   אבל כל זה הוא אילו.   ...

  4/11/07 מכתב לאהוב שנדמה.   במרוצת השנים התרגלתי לעשות את כל הדברים החשובים לבדי. להכניס אוטו למוסך, להכין תיק מס הכנסה לרואה חשבון, להתווכח עם הבנק על העמלה , לנהל את החיים מול עולם טכנולוגי ועויין, ללכת לאספות הורים כהורה יחיד. והשארתי לך פינה פנויה שכולה פנויה, לאהבה. לדואט ביני לבינך ומה אתה עושה עם זה?. נדמה לי שאתה ...