בריח הזמן, ערב יום כיפור

ערב יום כיפור

מְחַטֶּטֶת בְּזִכְרוֹנוֹת שֶׁל מִישֶׁהוּ אַחֵר.

הָרֵיחַ הַזָּר בְּבֵית שֶׁחְיָהּ שֶׁל אִשָּׁה הֲדוּרָה

הַכֶּתֶם הַבִּלְתִּי נִמְחָק מֵחֲזִיָּתוֹ שֶׁל אִישׁ אַחֵר. אוּלַי כְּבָר מֵת.

בַּבֶּגֶד הַיָּשָׁן שֶׁמָּדְדָה וְהֶחֱלִיפָה ומָדְדָה בַּחֲנוּת שֶׁבְּשׁוּק בְּצַלְאֵל

אֲבָל כָּל זֶה אֵינוֹ אֶלָּא

תַּבְנִית נוֹף מוֹלֶדֶת זָרָה

וְאֶצְלֵנוּ הַחָגְלוֹת כָּל הַקַּיִץ מְקַרְקְרוֹת

בְּקוֹל מְשֻׁנֶּה וְדֻבִּי הָיָה נוֹהֵג כָּל שַׁבָּת

בַּבֹּקֶר לָצֵאת לְצַיִד לְהָבִיא חָגְלָה אוֹ מַשֶּׁהוּ אַחֵר.

וְנִירָה מָצְאָה אֶת הַצּוּק הַיָּפֶה בְּיוֹתֵר

בַּחֲנִיתָה בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּוּר הִיא קָפְצָה

כִּי לֹא יָכְלָה יוֹתֵר. לַלְּוָיָה הַזֹּאת בְּדִיּוּק

הִתְכּוֹנְנָה כָּל חַיֶּיהָ כִּי יָדְעָה שֶׁתָּמוּת בַּחַגִּים

בְּעֶרֶב יוֹם כִּפּור בְּלִי כָּל נִדְרֵי כְּשֶׁהַגֶּפֶן בֶּחָצֵר הִצְהִיבָה

וְהַסּוּסָה מְיֻחֶמֶת וְהַכְּפָר שָׁקֵט וְרָגוּעַ וְלֹא מִתְפַּלֵּא.

 כל הסירים כבר על האש, עוגת תפוחים בתנור, ענני סתיו באויר, בעצי ההדר מתמלאים התפוזים במיץ כתום, ריח גויבות שהגיעו מהשוק, מסמן את הזמן. בימים האחרונים או ליתר דיוק, בלילות האחרונים מלאו רחובות ירושלים וסימטאותיה עולי רגע, , רבים הגיעו לשמוע ולראות "סליחות". נהרות אדם ובעיקר בני נוער הקיפו את החומות וטיילו בהרים. משהו מופנם ולא מובן מתרחש. אז יחד עם החצבים המרימים ראש לבן, אני מתפללת לשנה טובה יותר ומאחלת לכם בכל ליבי. 
שלושה שירים ישנים שסימנו לי את הזמן. אולי ידברו אל מישהו. אולי יגעו במשהו.

ט"ו בחשוון תשמ"ו

מוריד הגשם

הַשָּׁנָה הַחֹרֶף הִקְדִּים

אוֹתִי. כָּל צִפִּיּוֹתַי לְגֶשֶׁם נִדְחוּ לַחֲלוֹם עַל

עִיר זָרָה גְּשׁוּמָה וְעֶרְגָּה שֶׁאֵינִי יוֹדַעַת טִיבָהּ תִּמָּשֵׁךְ

מִמֶּנִּי אֶל אַחַד הַחַלּוֹנוֹת בַּקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית בָּרְחוֹב שֶׁשְּׁמוֹ

מַתְחִיל בְּ"הַשְּׂדֵרָה הַ…" הֶמְשֵׁךְ לֹא בָּרוּר אוּלַי לֹא חָשׁוּב

אֶת בִּגְדֵי הַחֹרֶף אֲנִי מַחֲלִיפָה מִבִּגְדֵי הַקַּיִץ וּמֵעֵבֶר לַחַלּוֹן

סְלָעִים רְחוּצִים עוֹנִים בְּבָרָק מְסַנְוֵר לַשֶּׁמֶשׁ הַבָּאָה לְיַבֵּשׁ בֵּין

שִׁבְרֵי עָנָן בְּבֵית הַכְּנֶסֶת עוֹד לֹא בִּקְּשׁוּ "מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם" עוֹלֵי

רֶגֶל דִּמְיוֹנִיִּים שָׁבִים בִּדְרָכִים רַבּוֹת מֵאוֹתוֹ מָקוֹם וְלֹא רָצִיתִי לוֹמַר כָּל זֹאת

אֶלָּא כְּדֵי לְסַפֵּר עַל כָּל אוֹתָן מִלִּים יָפוֹת הַמּוּלָדוֹת בָּרֶגַע

שֶׁל הַדְלָקַת נֵרוֹת וְכָבוֹת עַל הַשְּׂפָתַיִם וְלֹא תִּהְיֶינָה לְשׁוּרוֹת וְאוֹתָהּ

אִשָּׁה מְקַפֶּלֶת חֻלְצָה קְצָרָה לְמַדָּף עֶלְיוֹן וְיוֹדַעַת שֶׁעוֹד שָׁנָה

עָצְרָה גֶּשֶׁם בְּחָזָהּ לְעוֹלֵה רֶגֶל שֶׁאֵחַר. יֵשׁ נֶחָמָה בְּרֵיחַ הַכְּבָסִים

בָּאָרוֹן כְּמוֹ בָּרֵיחַ הַנּוֹדֵף מֵעוֹרוֹ שֶׁל הָאִישׁ

בְּחֻמּוֹ שֶׁל יוֹם קַיִץ בָּעִיר

געגועים