חוה פנחס כהן משוררת, מנחה ומרצה. עורכת כתב העת דימוי

יבמות     הִנֵּה הָלַכְתִּי לִי אֶל הַר אֶחָד גָּבוֹהַּ לִרְאוֹת מִשָּׁם מָה רוֹאִים וְהָלַכְתִּי לִי לַעֲצֵי מַטָּע רַעֲנַנִּים וְהֵם נוֹתְנִים בְּתַמּוּז פְּרִי נוֹטֵף וּמְטַפְטֵף וְלוֹ גַּלְעִין. אוֹ גַּלְעִין שָׁקֵד לָבָן מִצְּחוֹר עָטוּף קְלִפּוֹת רַכּוֹת הַרְבֵּה (אַחַת יְרֻקָּה וּשְׂעִירָה שְׁנִיָּה עָבָה וּבַשְׂרָנִית יְרֻקָּה וְשַׁבְרִירִית) וְרֵיחַ הַשָּׁקֵד כְּרֵיחַ בְּשָׂרוֹ שֶׁל תִּינוֹק יוֹנֵק וְתַחַת הָעֵץ שׁוֹכֵב אִישׁ עוֹנֶה לַמּוּאַזִּין בְּ"אָמֵן" וְלוֹ אִשָּׁה ...

כְּמוֹ קֶנְטָאוּר מְשָׁכַנִי בְּשִׂפְתֵי אֱנוֹשׁ בְּצַוָּארִי מָשַׁךְ יָדַי לוֹפְתוֹת אַחַר צַוָּארוֹ   מָשַׁךְ וְגָרַר וְנָשַׁךְ עַד הֱבִיאוֹ לִמְאוּרַת הַמַּרְאוֹת הִיא רֶחֶם וְקֶבֶר לְאוֹר הַיּוֹם   וְדָהַר אוֹתִי לִמְקוֹמוֹת בָּהֶם פָּנַי מִתְעַבְּרוֹת וּמֵתוֹת מֵתוֹת וּמִתְעַבְּרוֹת עַד עִלָּפוֹן   וּפָנָיו מְשֻׁנִּים וּבוֹהֲקִים כְּאוֹר יָרֵחַ עַל הַיָּם הָאָדֹם אֱנוֹשִׁיּוֹת וַאֲנוּשׁוֹת פַּרְסוֹתָיו בְּרִקּוּד הַמֵּתִים   לְמָתְנָיו, לְבִרְכָּיו, לְטַבּוּרוֹ וְלִכְתֵפָיו חַיְשָׁנִים דַּקִּים הָאוֹסְפִים אֶת נִשְׁמוֹת ...

 אישה שקפאה תנועתה בשדה (שיר בדיאלוג עם צילום מתמונותיו של פרדריק ברנר) מתוך מתיחת הידיים לאחור, אל השער, אל הצעיף, אל השדה שנמתח אחריו ומשיכת החזה בשדיים כבדים הבאים  מתוך בד הכותנה אל האדמה אל העולם כח חזק ממנה מושך את גופה בין לפנים לבין לאחור להיזרע כמו השדה להתעגל כמו אבני הנחל ההרים מהם בא הנחל נראה ונבלע אל הסלעים והיא ...

הכני במילים! אך אל נא , אל תשתוק על מה שותקת התקשורת    -" אתה חובש כיפה, נכון?"  –   כן (נשמע מופתע)  – כיפה סרוגה?  –   כן  – אז אפשר להניח שאתה גם ימני? –         אני לא חושב שאני ימני (בהיסוס והפתעה)   זאת הייתה חלק משיחת בוקר ברשת ב". אני לא זוכרת את נושא הכתבה אך, באותו יום הסתובבתי ...

אלה ימים שאיני לעצמי. אני נעוצה בעשר אצבעות בעולם המעשים והתכלית, ועולם הוירטואליה, נראה כאלטרנטיבה בלתי אפשרית. כסוג של גירוי וגרוד בחוסר התואם שבין הדבר להשתקפותו. לפעמים זה נראה כמו מקום חמים לשקר, לבדיה, להדמות כמו מישהו או משהו שהיתי רוצה להיות. כך לפעמים אני מבינה חילופי דברים שאני עוקבת כאן. אמרתי דברים שיש בהם גם ביקורת וגם תהייה וגם ...

היום שחיכיתי לו וברחתי ממנו, בא. בזמן הזה, יום שאני מחכה לו , או שהוא מסומן בכרטיס טיסה , או הזמנה למקום אחר, או שהוא מגיע כדי לחתום בו או להיחתם. אותו בוקר, כלומר אתמול, יצאנו באופן חגיגי למשרדה של עו"ד אורנה , שבחודשים האחרונים היתה הנמענת לרוב שיחות הטלפון שלי. היא הובילה אותי במסדרונות מנהל מקרקעי ישראל, הטאבו, בית ...

איילה כחולה     א   הָאַיָּלָה הַכְּחֻלָּה נִטְרֶפֶת כָּל רֶגַע מֵחָדָשׁ בֵּין שִׁנֵּי הַמֶּלֶךְ הַזָּכָר בְּתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁהוּא מָבוֹךְ שֶׁל דְּרָכִים   אֵין לָדַעַת לְאָן קִיר לָבוֹא אֵלָיו לְלַטֵּף בְּחַמְסוֹת פְּרוּסוֹת לְהִשָּׁעֵן עָלָיו עַד שֶׁיִּשָּׁבֵר וְיִפְנֶה מִמֶּנִּי וְאֶמְצָא חַלּוֹן שֶׁמְּשָׁכַנִי לָעוּף מִתּוֹכוֹ     ב   הַלַּיְלָה רָאִיתָ אוֹתִי קַעֲרַת פְּרִי עִם גְּלָזוּרָה מֻפְלָאָה מֵהַדָּם שֶׁהִקְרִישׁ בָּהּ שֶׁהוּצָא מִמַּעֲמַקֵּי ...