בננות - בלוגים / / איילה כחולה או נגעתי לו בפחד
חוה פנחס כהן
  • חוה פנחס כהן

    ילידת יפו, בת למשפחה קומוניסטית ממוצא בולגרי. גדלה ברמת החי"ל. בגיל 8 התייתמה מאביה שנהרג בתאונת עבודה. עברה לגור ברמת-אביב ולמדה בבית הספר התיכון ''אליאנס''. בגיל 16 החלה בתהליך התקרבות לעולם היהדות. אחר שירות צבאי כמורה-חיילת למדה ספרות עברית ותולדות האומנות באוניברסיטה העברית בירושלים. בו בזמן למדה וקבלה תעודת הוראה ממכון "כרם" לחינוך יהודי הומניסטי. לאחר לימודיה, נישאה ליוסי ונולדו להם ארבע בנות. ב-1982 עברה המשפחה להתנחלות ענתות באזור ואדי קלט וכעבור ארבע שנים יצאה מטעם מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות לשליחות של שנתיים בארצות הברית. עם שובם ארצה השתקעו והתבססו ברחובות. ב-1995 חלה בעלה ונפטר כעבור שנתיים. עם מותו, חזרה המשפחה לירושלים. חוה למדה בבית המדרש "אלול", התחילה ללמוד בבית המדרש "בבלי ירושלמי" ולמדה במכון הרטמן. מאז 1989 עורכת את כתב-העת לתרבות יהודית "דימוי". בנוסף על כך מלמדת ספרות והבעה בכתב בבתי-ספר תיכוניים ובמכללות, מרצה באוניברסיטאות בר-אילן ובן-גוריון, מנחה סדנאות שירה, חוקרת-עמיתה במכונים שונים ופעילות ציבורית נרחבת. זכתה בפרס ביכורים ע"ש ירוחם לוריא על ספרה "הצבע בעיקר". בתשנ"ה זכתה בפרס ראש הממשלה, ב-1998 זכה ספרה "נהר ושכחה" בפרס אקו"ם לשירה וב-2002 זכתה בפרס אלתרמן לשירה. ספריה: הצבע בעיקר (תל-אביב : עם עובד, תשנ"א 1990) מסע איילה (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1994) נהר ושכחה : שירים, 1994־1997 : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1998) <עריכה, לאה שניר> שירי אורפאה : 1998־1999 : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2000) <עריכה, לאה שניר> משיח : שירים על מה ששח לי מנחם אהובי (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2003) <רישומים, מרים גמבורד> הגנן, הכלבתא והשרמוטה : על הצורך האינסופי לתקוע מסמרים בקרסוליו של אלוהים (טריפטיך) (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2006)

איילה כחולה או נגעתי לו בפחד

איילה כחולה
 
 
א
 
הָאַיָּלָה הַכְּחֻלָּה נִטְרֶפֶת כָּל רֶגַע
מֵחָדָשׁ בֵּין שִׁנֵּי הַמֶּלֶךְ הַזָּכָר
בְּתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁהוּא מָבוֹךְ שֶׁל דְּרָכִים
 
אֵין לָדַעַת לְאָן קִיר לָבוֹא אֵלָיו
לְלַטֵּף בְּחַמְסוֹת פְּרוּסוֹת לְהִשָּׁעֵן עָלָיו
עַד שֶׁיִּשָּׁבֵר וְיִפְנֶה מִמֶּנִּי וְאֶמְצָא חַלּוֹן
שֶׁמְּשָׁכַנִי לָעוּף מִתּוֹכוֹ
 
 
ב
 
הַלַּיְלָה רָאִיתָ אוֹתִי קַעֲרַת פְּרִי
עִם גְּלָזוּרָה מֻפְלָאָה מֵהַדָּם שֶׁהִקְרִישׁ בָּהּ
שֶׁהוּצָא מִמַּעֲמַקֵּי אוֹקְיָנוֹס הַכְּאֵב
 
וַאֲנִי טִיַּלְתִּי עַל סֻלַּם גַּבְּךָ
שֶׁסֻּלַּם הַצְּבָעִים שֶׁלּוֹ נִסְתָּר מֵעֵינַי
וְרַק אֶצְבְּעוֹתַי טוֹעֲמוֹת אֶת הַדְּיוֹ הָאָדֹם
 
 
ג
 
כְּמִגְדְּלֵי שְׁלֹמֹה רַגְלֶיךָ עַל הָאֲדָמָה
הַכֹּל נָכוֹן וְנָבוֹךְ כְּדֵי לְהוֹצִיאֵנִי לְטִלְטוּל וּמַסָּע
הָלוֹךְ לְלֹא שׁוֹב אֶלָּא בַּשָּׂפָה הַתַּחְתּוֹנָה
 
נֶעֱזֶרֶת בִּלְשׁוֹנָהּ לְהַגִּיעַ אֶל הָעֶלְיוֹן וּלְהַחֲלִיק
בֵּין סִדְקֵי הַמִּבְנֶה הַמֻּפְלָאִים
לְהָשִׁיב דָּבָר אֶל עַצְמוֹ
 
 
ד
 
רְאֵה אוֹתִי
נָעָה בְּטַלְטֵלַת הַמְּזוּזוֹת
וְאֵין לָדַעַת הַאִם זוֹ רוּחַ הַבָּא מִן הַתְּהוֹמוֹת
לְחַפּוֹת אוֹתָנוּ
 
אוֹ רוּחַ מַעֲרָבִית רַכָּה
שֶׁהֵסֵבָּה פָּנֶיהָ לְהַחֲרִיב
 
 
ה
 
נָגַעְתִּי לוֹ בַּפַּחַד הַגָּר בַּבַּיִת
וְהוּא נוֹגֵעַ לִי בַּשְּׂפָתַיִם
וְעוֹבֵר בַּסַּף מִשָּׂפָה לְשָׂפָה
אֶל תּוֹךְ הָאַיָּלָה הָרַכָּה
 

6 תגובות

  1. הבית האחרון מכנס ומתכנס כל כך יפה אל האילה הרכה. נפלא בעיני!

    • צודקת, לאה.

      וְהוּא נוֹגֵעַ לִי בַּשְּׂפָתַיִם
      וְעוֹבֵר בַּסַּף מִשָּׂפָה לְשָׂפָה
      אֶל תּוֹךְ הָאַיָּלָה הָרַכָּה

      שורות ארוטיות נפלאות.

    • היי, לאה, מצטערת על האיחור בתגובה, הפרידה ביננו השבת. יתכן שהכל מוביל אליו. אל הבית האחרון ותודה על האבחנה

  2. היי חוה יש לך הרבה אורך רוח בכתיבה את לא מנסה לקצר סוגרת פינות עד בית ה שהוא תמצית הכל,
    לומדת מימך, סבלנות
    להתראות טובה

    • טובה יקרה. סבלנות, אינה מהתכונות שלי בחיים, אז אולי הסובלימציה באה בכתיבה. שם הקריטריונים חזקים מהחיים. תודה

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לחוה פנחס כהן