חוה פנחס כהן משוררת, מנחה ומרצה. עורכת כתב העת דימוי

המוות נושא אלי קשב   1. המילים שמתחת לאגם הקפוא   והמים שחותרים מתחת לקרח אינם משאירים סימנים   ציפור מקומית מעל שדות לבנים ומוצאת עניין לקרוא לו לשאר הציפורים   בתוך השהות המדומה ראינו זרמים נסתרים שאתה הולך לקראתם מכוח הקשב ואני הזרה יכולה לפגוש רק בנפלא המבקש להתפרש   צליינית למקומות של פליאה   הקולות הדקים של ציפורי ...

אין שם מקום   תן בידי כתב כריתות ושלחני למדבר כי אין לי מקום, אני אומרת לך אין לי מקום. קום קום כבר ושמע מה מה שאני אומרת לך שאין כבר מקום במקום הזה, כל המקום מלא כבודו של מקום שלא נשאר לי מקום לידו. אני מדברת אליך בגוף שני ואינך שומע, ובגוף שלישי שיצמצם קצת את עצמו ואת מקומו והוא ...

רישומים של זמן 2   . העיר הזאת אף פעם לא פתחה לי את זרועותיה ואמרה, הנה, בואי, שבי. יש אצלי מקום בשבילך. מתחת לכל הזמנים ולכל הבתים שילמתי בשכר חודשי, הארעא רעדה בארעיותה. השלמתי עם זה, כאילו מדובר בחוק טבע. אין טעם לדבר על טבע במקום הזה, כאן הוא משני לחלוטין. לפעמים הוא פורץ במחול נוכחות של פריחת הכלניות והרקפות בעמק המצלבה ...

18.02.08 יצאתי מ"המסגרת". כאילו שיש מסגרת. יש איזו מסגרת דמיונית של הגדרת המעשים הריתמוס שלהם המהלך הטבעי שלהם בחיי. מהלך טבעי, גם זה מושג לבדיקה. יצאתי כדי לעשות סופסוף לביתי. כלומר, למכור את דירת המשפחה שנעזבה , כלומר הדירה נעזבה על ידי המשפחה והפכה מבית לדירה בעורפו של זיכרון במקום שהוא מרתף בתודעה בלעדיו לא אוכל לעלות לקומה הראשונה של הדברים ...