ארעא דארעי

רישומים של זמן 2

 

.

העיר הזאת אף פעם לא פתחה לי את זרועותיה ואמרה, הנה, בואי, שבי. יש אצלי מקום בשבילך. מתחת לכל הזמנים ולכל הבתים שילמתי בשכר חודשי, הארעא רעדה בארעיותה. השלמתי עם זה, כאילו מדובר בחוק טבע. אין טעם לדבר על טבע במקום הזה, כאן הוא משני לחלוטין. לפעמים הוא פורץ במחול נוכחות של פריחת הכלניות והרקפות בעמק המצלבה או יום שלג שעוטף את האבן הקשה ברכות מדומה של לובן, של התחלות של מראה שאינו מפה. ותושביה הקשים של העיר הזאת מתמכרים למראה ויוצאים אליו בידיים פשוטות ומאמצים אותו כמו חג ללא הלכות. כמו ירדה עליהם שבת ומלכות שלא בזמנה. וכבר בימי העומר מתחיל לפלוש החום כחמסין המרעיד את האוויר והופך אותו לחומר נגיש ונגיע

ורוטט המגרש את הגוף המהלך ברחוב להתעטף בצל מקרי. ואין רוח הבאה מהים נדמה שהיא יוצאת כמו חיה קדמונית מהואדיות החותרים בין ההרים ומתוך הטרשים ומלפפת את הרחובות ואת החדרים.

 

כאילו אפשר לדבר על טבע במקום שאחת לאלף יוצא מהמדבר נביא ובא אל תוכה עם גדי לשאת דבר

המחבר עולמות עליונים לתחתונים ואין יודע את הגבול ביניהם. כאילו אפשר לדבר על עיר , על אורגניזם בנוי וחי כשחוצים אותה גבולות פנימיים כמו תייל בלתי נראה שהנתקל בו נצרב ממבט זר הרואה בו פולש למרחב , לטריטוריה בלתי מסומנת מזה ומזה.

כאילו אפשר לדבר על טבע במקום שגם חוקי הנדל"ן לא עומדים בשוק החופשי לכאורה אבל הוא שוק תחת שער הרחמים הנעול בעמדת המתנה לבעל המפתח יהודי או מוסלמי ולהתעוררות המתים כי מי יכול להתחרות בנצח ובמתים כשמדובר במחירים.

ואני מנסה לפתות מתווך אחר מתווך להמתיק עבורי את הבשורות ולומר שיש דלת נעולה עדיין שיש לה מפתח מתאים לצרור שלי. ואחד שמו בני, ניסה לפתות אותי לקנות במחיר כל עתידי ורכושי בית שכולו מתחת לקרקע והכניסה היא שיכון עצוב אבל, הבטיח לי שערכו יעלה ויעלה כי זה לבית הזה עתיד וביקוש וזה העתיד של העיר. ואחד שמו יגאל, הוביל אותי בסבלנות מחדר מדרגות בשכונות המזרח לחדרי מדרגות בשכונות המרכז ולימד אותי להבחין בין כוחו של דרום לכוחו של צפון ושוב הבנתי שמהצפון תיפתח רעה. אני בלי שמש מזרח או דרום לא יכולה ומה שמפריד ביניהם בעיר הזאת יכול להיות קרוב למאה אלף ואל תשאלו מה. והנה הופיע בחיי אחד שמו ברטי, חתיך עולמי ומלא רצון טוב והוא מבין בדירות שמתאימות לאנשים כמותי והביא אותי לדירה שרציתי לפתוח חלון ולשבת בתוכה.

ראיתי בה איש ואישה בת גילי , גם היא שוחה מידי בוקר בברכה, וספרים מקיפים כמלאכים מיטתה ויש מלאך אחד מתחתיה או מעליה והוא אישה ולה בנים כבנותיי ובמטבח ריח תבשיליה כתבשילי ובשבת דולקים הנרות לכבוד המלכה והיא חיה את חיי ללא ארעא דארעי. מה טיבה של הבנה זאת שאלתי את ברטי והוא מנה לי בספרות שאינן בשדה ראייתי.

ואני ממשיכה להיענות לחיזורי המתווכים ולחפש ולפלוש לחיי אחרים ולמשש בקירות ולהביט בדרך בה בא האור אל שולחן המטבח או שולחן הכתיבה , כמה חדרי שירותים ולאיזה כוון פונה המיטה וראיתי מיטות סתורות וחמות ומיטות נסתרות וקרות. ראיתי סירים שנשרפה תחתיתם ברגעים שלפני השבת וסירי נחושת וקלל התלויים כקישוט והזמנה ליום קר.

לחפש מקום בעיר שאין בה מקום לאישה כמותי עד מותי ואולי עם בוא משיח לשער  הנעילה.