חוה פנחס כהן משוררת, מנחה ומרצה. עורכת כתב העת דימוי
יבמות
הִנֵּה הָלַכְתִּי לִי אֶל הַר אֶחָד גָּבוֹהַּ
לִרְאוֹת מִשָּׁם מָה רוֹאִים
וְהָלַכְתִּי לִי לַעֲצֵי מַטָּע רַעֲנַנִּים
וְהֵם נוֹתְנִים בְּתַמּוּז פְּרִי נוֹטֵף וּמְטַפְטֵף
וְלוֹ גַּלְעִין. אוֹ גַּלְעִין שָׁקֵד לָבָן מִצְּחוֹר
עָטוּף קְלִפּוֹת רַכּוֹת הַרְבֵּה (אַחַת יְרֻקָּה וּשְׂעִירָה
שְׁנִיָּה עָבָה וּבַשְׂרָנִית יְרֻקָּה וְשַׁבְרִירִית)
וְרֵיחַ הַשָּׁקֵד כְּרֵיחַ בְּשָׂרוֹ שֶׁל תִּינוֹק יוֹנֵק
וְתַחַת הָעֵץ שׁוֹכֵב
אִישׁ עוֹנֶה לַמּוּאַזִּין בְּ"אָמֵן" וְלוֹ אִשָּׁה וּמִנְיַן יְלָדִים
וְהָעֵץ הָרַעֲנָן טוֹב אֵלָיו
וְהַשָּׂדֶה נוֹתֶנֶת לוֹ מַה שֶּׁיֵּשׁ
וּבַלַּיְלָה בֵּין יְרֵכָיו הָאָרֶץ
וְהַשָּׁמַיִם הוֹלְכִים אִתּוֹ עַד הַבֹּקֶר
וְאָמַר לִי: "אִשָּׁה לְבַד, מֵאַיִן בָּאת?"
עָנִיתִי לוֹ: "תֵּן לִי וְאִישַׁן גַּם אֲנִי תַּחַת עֵץ
שָׁזִיף שָׁקֵד אוֹ תְּאֵנָה בְּעוֹנָתָהּ
וְלֹא יִקְרְאוּ לִי עוֹד –
זוֹנָה וְלֹא אִשָּׁה בְּגוּדָה
רַק אִשָּׁה שֶׁלֹּא תָּשׁוּב
אִשָּׁה כּוֹתֶבֶת בִּלְשׁוֹנָהּ
סֵפֶר כְּרִיתוּתָהּ."
וְלֹא הֵשִׁיב דָּבָר
מִי שֶׁמַּעֲשֵׂי יָדָיו צוֹמְחִים
מִתּוֹךְ זֶרַע אוֹ גַּרְעִין.
גיטין
בַּכֹּל אֲנִי כּוֹתֶבֶת לְךָ וְעַל הַכֹּל
בַּיּוֹם כּוֹתֶבֶת וּבַלַּיְלָה בְּטֶרֶם שַׁחַר חוֹתֶמֶת.
שֶׁאֵין אֲנִי עוֹד אֲהוּבָה וְרַחְמִי
שֶׁעֲדַיִן פּוֹרִיָּה, בְּצוּרָה.
וַאֲנִי כּוֹתֶבֶת בַּדְּיוֹ, בַּסַּם וּבַסִּקְרָא.
בַּקּוּמוּס וּבַקַּנְקַנְתּוּם (כָּתֹם כְּכַרְכֹּם)
וּבָעֵט הַנּוֹבֵעַ וְהַמִּכְחוֹל הַמְטַפְטֵף
וּבְעִקָּר בְּמַחְשֵׁב –
וְעַל מָה אֲנִי כּוֹתֶבֶת
עַל הֶעָלֶה שֶׁלְּזַיִת עַל הַקֶּרֶן שֶׁלְּפָרָה
מֵהָרֶפֶת שֶׁל שַׁדְמוֹת דְּבוֹרָה
(וְנִזְהֶרֶת אֲנִי בֶּעָלֶה הַמְחֻבָּר לַקַּרְקַע
כְּמוֹ רֹחַב עֲלֵה הַחַמָּנִית אוֹ הַתְּאֵנָה
לֹא אֶחֱבֹש וְצַר יִהְיֶה לִי צַר מְאֹד
עַל אוֹתוֹ חָלָב צוֹרֵב נִשְׁפָּךְ לַשָּׁוְא
וְעוֹד כְּלִי יֵשׁ לִי לַעֲלִיַּת הַדִּבּוּר לַשָּׁמַיְמָה
שֶׁאִם יִרְאֵנִי בְּמֵיטַב אֵיבָרַי יִשְׁלַח זַרְעוֹ בְּדִמְעָה
וִימַלֵּא כֹּחוֹ לְמַאֲבָק כְּמוֹ אֶלֶף גְּרוֹנוֹת
הַקּוֹרְאִים לְנַעֲרָה, "בּוֹאִי כַּלָּה בּוֹאִי כַּלָּה"
(וְשִׂמְחָה זוֹ מַה הִיא עוֹשָׂה –
וְהִיא מָחָר חַיָּה גְּרוּשָׁה)
עַל מָה עוֹד
עַל נְיַר מַחְבֶּרֶת וּנְיַר צִלּוּם
אוֹתָהּ מַרְאָה מַגְדֶּלֶת
הֶרְיוֹנוֹ שֶׁל שֶׁבֶר
שני שירים מתוך "נהר ושכחה" ספרי השלישי העומד לצאת כחלק מ"שביעית" בקיבוץ המאוחד. שניהם מתוך הנוף של הגליל המזרחי, למרגלות הר תבור והרי הם כאן, באתר מוקדשים לאיש האנוף והאזור, מוישלה יצחקי, והימים ימי תמוז.
חוה, אמנם חושך עכשיו בחוץ, אבל אני מביט מבעד לחלון ורואה את צללית ההר, והיבמות והגיטין והארוס והשבר והשיר נוגעים חדרי בטן אוחזין בגרון מרוב יופי וכאב.
תודה מאד.
כנראה, הריונו של שבר מצוי ונמצא בכל רגע, והרי אלה דברים שגילה לי המקום האהוב הזה, אי שם לפני למעלה מעשר שנים.
אהבתי "הריונו של שבר". מצמיתה השורה הזו. ושני השירים- שתי תמונות ציוריות. יפות.
איריס
תודה איריס והרי את מבינה היטב בציוריותן של תמונות שיריות
חוה, השיר שלך שי. עוזר בחר לפני כמה ימים, כאחד משלושת השירים הנבחרים שלו, נהדר, חזק ומדוייק. האם אוכל לשים אותו בבלוג היוגה שלנו? עם שמך כמובן. תפילתו אמיתית וראויה שתקרא גם בקרב אנשי היוגה.
קישור לבלוג תמצאי בביוגפיה שלי
איריס יקרה, הארת את עיני. לא ידעתי שיוסף עוזר בחר בשירי, כנראה שלשירים יש חיים עצמאיים (ואודה לו בנפרד) כמובן, שאת יכולה "לשים" בבלוג היוגה ואולי סוף סוף היוגה תתקרב אלי. תודה
🙂
חווה, בהחלט נשים בבלוג היוגה את שירך היפה, בעוד כעשרה ינים. אודיע לך. אנחנו עכשו בתהליך סגירה של פרק וכשנסיים לתעד אותו, יפתח שירך את העידן החדש.
השיר הזה גם מהווה פתח בשבילי לקרוא אותך.
איריס
חוה, שירים יפים מאוד. מרגשים המה. גם הלשון גם הדוברת. שני השירים קרויים על שם מסכתות במשנה או בתלמוד, המתקשרות כמובן לדיני נשים, אבל הפָּן הנשי-האישי הוא המדבר כאן כל כך ויש הרמזים וזכרי לשון. שירים עשירים. והעניין הפוליטי-החברתי בא ונכנס עם המון עומק ולא בצורה פלקטית ושטוחה. יישר כוח. אהבתי. רני
נזכרתי בדבר: "וריח השקד כריח בשרו של תינוק יונק" יופי של שורה, יופי של שירה. רני
רני, תודה. שימחת אותי באבחנות שלך
מצטרף להתרשמויות של קודמיי.
כתוב חזק. לא נס ליחם.
כמי שבא מתחומים מאוד רציונללים – מחפש את הצדדים הביוגרפיים.
הצד הביוגרפי הוא, שבמשך שנים, נהגתי לבוא לשבוע או שבועיים של כתיבה ושהות עם עצמי ל"בית המשורר" בכפר תבור (שכבר היה לצימר בנלי כמו אלפים אחרים בגליל) בביתי אז ילדות קטנות והניתוק היה קשה מנשוא, אבל איפשר לי לבנות את פולחן ההליכה והכתיבה שהוא כל כך הכרחי לי אז והיום.