שתיקה או דיבור

מכתב לאהוב שנדמה

 

אותה שתיקה שירשת מהוריך. אלה שבאו מאירופה והשאירו מאחוריהם עולם שאין לשוב אליו. עולם שנקבר בעשן השמים.

 

אבל הם הורישו שיחה העוברת לכאורה ללא מילים . שתיקה שלפעמים יש בה מן השקט שאחרי הרוויה. בה אומר איש לאשתו, בתוכו, אני יודע שזאת השעה שתשמחי אם אמזוג לך קפה ואוסיף עוגיה פריכה. ועושה וזוכה בתנועת ראש שיש בה רצון ואהבה. או, שהיא יודעת שבשובו, יעדיף ראשית לכל להיכנס למקלחת החמה ולהחליף בגדים ואחר כך, ישב על הכורסה ויקרא טור מהעיתון היומי ואחר כך היא תאמר שהארוחה מוכנה והוא יקפל את העיתון וישב במקומו ויחכה בנחת ובכבוד שתשב גם היא איתו ויאחזו בכף במרק באותה תנועה והכף תיכנס ותצא בצלחת ותשמיע נקישה וכמעט אף מילה. שקט של אחוה.

 

ויש שתיקה לאחר ציפיה שלא נאמרה ומאחר שכך, כבד הריק והשקט שבין השניים, כאילו המצטברים מרחקים ביניהם. לו רק ידעה לומר לו "חיכיתי שתגיד" או "שכחת להביא" . אבל שם, בבית ההוא ביבשת ההיא לא היו אומרים, אלא מנסים להבין בין המילים. ונכנס לתוך השתיקה כאב מר שאין לא תשובה אלא מגע.

 

אבל, כאן, תחת השמים הבהירים האלה, אני כופה עליך דיבור. כופה עליך להוביל את המילים הבאות ללא תורשה, ללא גנטיקה ולומר לי בפשטות בלתי נסבלת על ידך "בואי" . או "אני רוצה לטייל איתך" . והכי פשוט: "מה תרצי ?" וכל דיבור ודיבור הוא עולם מלא ביש או עולם מלא בהחמצה שלא תמיד נדע על מה.
 

כי בניגוד להוריך , אין לנו שולחן משותף. אלא, שולחן שלך, או שולחן שלי. ולכל שולחן שפה וזיכרון משלו .   ומחוץ להם יש חלל פנוי משניהם ושם תדבר עם אישה לגופה.

 

והדיבור מטיל אור במקום שבו המבוכה שורה ולכן אמר ר" נחמן שמשה הוא בבחינת שתיקה. 
וברגע שנכנס ר" נחמן, נכנסה בינינו אי הבנה, כי אני ארצה לומר מה שמעבר לדיבור. מה שנוגע לרווח הלבן בין המילים. 

כאן אתה עוזב כלא מבין. מישהו מחכה בחוץ ותאחר לפגישה.