מה עניין שמיטה ל"הכי אחי"

 מאחר וחוויה מרכזית בחיי היא לימוד שוטף בבית מדרש, לימוד שהוא חיפוש וחפירה מעמיקה בטקסטים , במילים ובמה שמאחוריהן, ומשמעות רבה גם ל"חברותא" אותה קבוצה אינטימית שנוצרת סביב אש הטכסט , לאפשרות לבטא, להתבטא ולהקשיב לעולמות השונים הנפגשיםם מעל המילים. הנה רשימה ראשונה בסדרה המוקדשת ללימוד שנת השמיטה, שתחילתו ומרכזו של הנושא בויקרא כה ואני בחרתי לעסוק בפסוק כה. פסוק העוסק בצד החברתי של שנת השמיטה. לכאורה מחוץ להקשר ההלכתי המידי הנוגע לאדמה.

 

 

"כי ימוך אחיך ומכר אחוזתו ובא גואלו הקרוב אליו וגאל את ממכר אחיו"

 

לאחר הצגת חוקי האלוהים בעניין המצווה המפתיעה : השמיטה, ובין דקויות החוקים מתבררת תלות מוחלטת                                

של האדם העובד את הארץ באלוהים עד ההכרזה המסכמת:

"והארץ לא תימכר לצמיתות כי לי הארץ

כי גרים ותושבים אתם עמדי

ובכל אחוזתכם גאולה תתנו לארץ" .

שמשמעותה שאני, האלוהים, בעל הארץ הזאת (שלא ננקב כאן שמה) ואתם (עם ישראל שלא ננקב בשמו)

וזו עילה לכך שאינה יכולה להמכר לצמיתות וכל מכירת אחוזה יש בה מפוטנציאל הגאולה לארץ. ובמילה 

"גאולה" מלבד הפירוש המילולי המיידי של "פדיה, פדיון" יש משמעות נוספת למילה גאולה שהוא שחרור שיש עימו "חרות" . 

 

מייד לאחר ההכרזה הדרמטית והכוללנית הזאת, בא הפסוק : "כי ימוך אחיך"

אחרי שנאמרו יחסי האל עם הארץ והעם, הכתוב עובר למשלב אחר, לממד החברתי , הפרק עובר מיחסים שבין

אדם למקום ליחסים שבין אדם לחברו. ותחילת הדברים מדובר בהתניה, שאם קורה ואחד מאחיך לשבט, לחברה,

למשפחה נאלץ למכור את נחלתו, היא אחוזתו היא מקום אחיזתו בארץ ובעולם (בית) והוא הונמך והושפל ומצבו

הנפשי מדוכא, צריך לבוא בן משפחתו (אח לדם) ולגאול (בשנת שמיטה וביובל) את האדמה שמכר אחיו. להחזיר

את המצב לתיקונו.

והמקרא משתמש בפועל הנדיר:

"ימוך" – מהפעלים השניים הנראים, ונח נעלם ביניהם, וטעמו כדל ואביון (שהוא במצב נמוך ושפל ההיפך ממצב

העשיר שהוא במצב מרומם) –עפ"י ראב"ע.

מכך – דכא (פועל)

נמך- (נפעל) התמוטט

המך   (הופעל) הושפל

והפנתה את תשומת ליבי נחמה בראון

מוך – פועל, שפל (מך, ימוך)

הפועל מציין נמיכות . השפלה.

והתובנה היא שאדם שהגיע למצב בו הוא חייב למכור אחוזתו, הוא מצוי בשפל ונמיכות כלכלי וריגשי והדבר ניכר

לזיהוי על ידי הסביבה.

 

תחילת הפסוק: כי ימוך אחיך

בהמשך הפסוק מופיע מושג אחר "גואלו הקרוב אליו" כלומר, מדובר בהגדרה נרדפת ל"אחיך" אך לא זהה.

ההבחנה בין שתי ההגדרות מעניינת. "קרוב אליו" מפורשת כבן משפחתו.

אם כן, מה משמעות המושג "אחיך".

"אח" – יכול להיות אח בדם. בנים לאותו אב או אם או שניהם. אך זוהי גם לשון קרבה שבטית. "אנשים אחים

אנחנו". ומהמילה "אח" גזורה המילה "אחווה" , כלומר שיש קשר שהוא קרבת אחים שאינה תלויה בדם.

 

ומכאן חזרה לכל הפסוק מתוארת כאן פעולה בתוך החברה. אם ראית את אחיך בתנועת נפילה והשפלה (ימוך)

 כלומר , בעבר הוא היה בעל אחוזה ואדם רגיל וגא , אבל בגלל קשיים כלכליים נאלץ למכור אחוזתו ולהנמיך

קומתו, חובה על אחיו לדם, למשפחה, לגאול, לשחרר את האדמה המשפחתית ולהחזירה לבעליה. בבחינת ערבות

הדדית. וכך יוצא שהפסוק יוצר תנועת מלקחיים בה, ה"אחיו" הראשון מתייחס לאח כביטוי של אחווה ואילו

"אחיו" השני, מתייחס לאח בדם, קרוב משפחה (ראה דוגמא, מגילת רות ובועז כ"גואל") . וזה כוחה של שנת

שמיטה ושנת יובל מברור יחסים שבין האלוהים, לארץ ולאדם עולה הברור שבין אדם לחברו תחת מושג של

 אחריות לעולם בו אתה חי, לאדמה, לעצים ולפרחים ולשכן ולבני משפחה. האדמה, אמת הארץ, אינה רק מפרנסת

אינה רק כלי למילוי צרכים אנושיים ופולחניים , היא דרך לאמונה ולבניית עולם.

 

(תסלחו לי שאני לוקחת רק חלקיק מהמשנה הגדולה של לוינס בנושא הסליחה והאשמה , סוגיית האחר והאחריות

ומסבה תשומת לב לעובדה הלשונית )

בשפה העברית כשפה שמית למילים ולפעלים יש שורשים החושפים את התת מודע ואת העצבים של השפה ושל

דובריה. השורש החשוף מפנה מבט אל הנסתר מתוך המילה הגלויה וכך נמצא שהמילה "אחריות" שמשמעותה בין

השאר, ערבות הדדית מכילה את המילים "אח" "אחר" ו"חרות".וכך מתן מקום "אחרות" של ה"אחר" , היכולת

להכיל את השוני ואת ההיזקקות של "האח" השונה ממך, היא הנותנת לך, בעל האחריות את החרות מתחושת

האשמה , את הערבות ההדדית המאפשר לחיות יחד ולבנות חברה שיש בה בטחון שערבות הדדית ובחרות חברתית

כי לפי הפסוק, ניתן להבין, שאין לדעת מתי ומי יהיה ה"אח" המך.

 והדבר מקביל ללא ספק לרגע קצת יותר אינטימי "כי תראה ערום וכיסיתו ומבשרך אל תעלם" זוהי ע"פ הרמן

כהן  "ההבנה החדשה שהביא לעולם המונותיאיזם האמיתי" .