מכתב לאהוב מתדמה
לשבועיים הקרובים ארזת בין עוד כמה דברים שמונה פרות ירוקים, כלומר אבוקדו וגם טחינה גולמית משובחת בארץ המבלבלת זהותך והיא דומה מאד לכאן, אותו ים מלטף את רגליה ואת מפרציה ואת צריחי אלוהיה . אפילו מילים מסוימות עוברות על סיפון אוניות ב – Mediterranean כלומר ים בין יבשות מעיר על חוף ימים לעיר חצויית ימים.
היא מבלבלת זהותך ויש לך חשק גדול להדמות למה שאינו ביתך. להדמות למקריבי הקורבנות על שפת נהרות שדם כבש הנוהר למים הוא צבע וריח הבשר העולה לשמים הוא טבע.
אז קנית אבוקדו וטחינה ותמרים להמתיק ואולי עוד מיני שאיני יודעת כדי למלא צלחתה של אישה המלאה קציצות בשר מתובלות בחוויה הנקשרת מכאן. כוחו של הכאן הולך ונחלש.
ואני רואה וכבר ויתרתי. משהו מהחופש שבים דבק בבשרי, בבגדי.
אבוקדו למרות שמו זה רק אבוקדו
ואני זרעתי זיכרון ירכיים
הנה נפרק את המילה מתחושתה וישאר הצבע הירוק.
ואני זרעתי זיכרון ירכיים
הנה נפרק את המילה מתחושתה וישאר הצבע הירוק.
היי חוה
אבוקדו, זאת פשוט מילה מוזרה, אני מתחברת לירוק, יש משהו שאת לא מגלה, אבל כמו האבוקדו… מילה מוזרה, ירוקה…
להתראות טובה
היי טובה. איני בטוחה שיש כאן מה "לגלות". המכתבים לאהוב שנדמה הם הדבר הגלוי. בבחינת אחורי הקלעים לסיפור שקיים.
נראה כמו מכתב קטוע, חסרות עוד שורות, חסרים עוד עמודים, הסברים, זכרונות.
היי איריס, את צודקת. מה שחסר הוא בבחינת שתיקה עוטפת. יחסים בין דיבור לשתיקה עושים את המכתבים.
היי איריס, את צודקת. מה שחסר הוא בבחינת שתיקה עוטפת. יחסים בין דיבור לשתיקה עושים את המכתבים.