חוה פנחס כהן
  • חוה פנחס כהן

    ילידת יפו, בת למשפחה קומוניסטית ממוצא בולגרי. גדלה ברמת החי"ל. בגיל 8 התייתמה מאביה שנהרג בתאונת עבודה. עברה לגור ברמת-אביב ולמדה בבית הספר התיכון ''אליאנס''. בגיל 16 החלה בתהליך התקרבות לעולם היהדות. אחר שירות צבאי כמורה-חיילת למדה ספרות עברית ותולדות האומנות באוניברסיטה העברית בירושלים. בו בזמן למדה וקבלה תעודת הוראה ממכון "כרם" לחינוך יהודי הומניסטי. לאחר לימודיה, נישאה ליוסי ונולדו להם ארבע בנות. ב-1982 עברה המשפחה להתנחלות ענתות באזור ואדי קלט וכעבור ארבע שנים יצאה מטעם מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות לשליחות של שנתיים בארצות הברית. עם שובם ארצה השתקעו והתבססו ברחובות. ב-1995 חלה בעלה ונפטר כעבור שנתיים. עם מותו, חזרה המשפחה לירושלים. חוה למדה בבית המדרש "אלול", התחילה ללמוד בבית המדרש "בבלי ירושלמי" ולמדה במכון הרטמן. מאז 1989 עורכת את כתב-העת לתרבות יהודית "דימוי". בנוסף על כך מלמדת ספרות והבעה בכתב בבתי-ספר תיכוניים ובמכללות, מרצה באוניברסיטאות בר-אילן ובן-גוריון, מנחה סדנאות שירה, חוקרת-עמיתה במכונים שונים ופעילות ציבורית נרחבת. זכתה בפרס ביכורים ע"ש ירוחם לוריא על ספרה "הצבע בעיקר". בתשנ"ה זכתה בפרס ראש הממשלה, ב-1998 זכה ספרה "נהר ושכחה" בפרס אקו"ם לשירה וב-2002 זכתה בפרס אלתרמן לשירה. ספריה: הצבע בעיקר (תל-אביב : עם עובד, תשנ"א 1990) מסע איילה (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1994) נהר ושכחה : שירים, 1994־1997 : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1998) <עריכה, לאה שניר> שירי אורפאה : 1998־1999 : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2000) <עריכה, לאה שניר> משיח : שירים על מה ששח לי מנחם אהובי (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2003) <רישומים, מרים גמבורד> הגנן, הכלבתא והשרמוטה : על הצורך האינסופי לתקוע מסמרים בקרסוליו של אלוהים (טריפטיך) (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2006)

ובשעה ההיא

ובשעתא דאצטריך עלמא רחמי /חוה פנחס-כהן   1. לאחר שקיפלתי את הכבסים וגזמתי לורדים עודי מוסיפה עוד דף לספר וכורכת ספר חדש כמו עולה שלב בסולם יעקב נפתחה האדמה שעליה עמד ובאה תהום עשויה מילים באותיות משוכלות   פעם ידעתי לאפות חלומות תפוחים ואגוזים ואלה תפחו למפח ומחלה שיצאו כחתן וכלה מבית עשוי מחומרי בניה ששמם גשם ,זיכרון ומיתה מתוקה. ...

קרא עוד »

המקום שנתן לי את שמו

המקום שנתן לי שמו   המקום שנתן לי את שמו לקח ממני את הבית שיכולתי לבנות   אולי צריך היה אבי לבנות בית אחד לפחות, בין לידתו למותו בין הים לבין ההר והמדבר, שימצא לו מקום לחייו לו בנה לו בית היתי יודעת אותו   u003c/span>u003c/p> u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">u003cfont faceu003d"Times New Roman">הבית שיכולתי לבנות וכבר היו מפות ...

קרא עוד »

תמצית הרדופים

                               תמצית הרדופים/ חוה פנחס כהן   אני יושבת בתוך המערה האפלולית המגינה עלי ועל עיני מפני גודלו של האור במדבר. עוד לא עלה היום במלואו, וכבר נשמע רחש זוחלים וציפורים המתעוררות בתוך זקנו של דקל בודד. איש לא בא אלי ואיש אינו הולך ממני. מלאה באתי אל המדבר- אפרת הייתי, שפרו ורבו חברותי על-ידי- וריקה ועזובה אני יוצאת. מוות ...

קרא עוד »

בית מנייר

    בית מנייר   לא החלון הוא הדבר אלא ארבעה צילומים שפתחת ובכל אחד שתי דלתות פתחים לעולם החי שבחוץ   כשהפתחים סגורים העולם שבפנים הוא תיאטרון צללים וצלילים נחבטים   כשנגרר התריס ונפתח חלון מה יש מקום לנוכחות הסוד זה הדבר שרציתי להצביע עליו מסגרת ממתכת שעשה האיש כדי לומר מילה שבירה u003c/p> u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לחוה פנחס כהן