חוה פנחס כהן משוררת, מנחה ומרצה. עורכת כתב העת דימוי
בית מנייר
לא החלון הוא הדבר
אלא ארבעה צילומים שפתחת ובכל אחד
שתי דלתות פתחים לעולם החי שבחוץ
כשהפתחים סגורים
העולם שבפנים הוא תיאטרון צללים וצלילים נחבטים
כשנגרר התריס ונפתח חלון מה
יש מקום לנוכחות הסוד זה הדבר שרציתי להצביע עליו
מסגרת ממתכת שעשה האיש כדי לומר מילה שבירה u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">על העולם שמחוץ לתמונהu003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE"> u003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">מה הרגיש האיש כשחשב על האישה
שתשבu003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">מול החלון המתקפל למענה לשלושה חלקים
שוויםu003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">ויפול עליה האור שצד
ורמירu003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">מה חשב כשהכין ידית מתכת צהובה לדלת העץ של
חדרה u003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">ומפתח בא אל פה המנעולu003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE"> u003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">u003cspan>
u003c/span>זו המוסיקה שנתת לי לגעתu003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">u003cspan> u003c/span>u003cspan> u003c/span>העלייה
והירידה של הסגורu003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">u003cspan>
u003c/span>על הפתוח והאור שחודרu003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">u003cspan>
u003c/span>אל תוך מה שנקרע עבורוu003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">u003cspan>
u003c/span>משחק ההשתנות בתוך הגבולותu003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE"> u003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">נפשי יוצאת אליוu003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">ולא תראני פהu003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">u003c/span> u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">u003cfont faceu003d"Arial">u003cfont sizeu003d"2">מתוך הספר: אין
לי מקום. העומד לצאת לאור בדרת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד. u003c/font>u003c/font>u003c/span>u003c/p>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cfont faceu003d"Arial" sizeu003d"2">u003c/font>u003c/p>u003c/font>u003c/span>
u003cp diru003d"rtl" styleu003d"margin:0cm 0cm 0pt">u003cspan langu003d"HE">u003cfont faceu003d"Times New Roman">u003c/font>u003c/span> u003c/p>u003c/div>u003c/div>
",0]
);
//–>
על העולם שמחוץ לתמונה
מה הרגיש האיש כשחשב על האישה שתשב
מול החלון המתקפל למענה לשלושה חלקים שווים
ויפול עליה האור שצד ורמיר
מה חשב כשהכין ידית מתכת צהובה לדלת העץ של חדרה
ומפתח בא אל פה המנעול
זו המוסיקה שנתת לי לגעת
העלייה והירידה של הסגור
על הפתוח והאור שחודר
אל תוך מה שנקרע עבורו
משחק ההשתנות בתוך הגבולות
נפשי יוצאת אליו
ולא תראני פה
מתוך הספר: אין לי מקום. העומד לצאת לאור בסדרת ריתמוס, הקיבוץ המאוחד.
איזה יופי.
ברוכה הבאה…
איזה כיף שאת פה. אני אוהבת לקרוא אותך. ברוכה הבאה.
וידויה (האחרון) של הגולדי, עכשיו אצלה בבלוג – המסכה יורדת – אל תחמיצו!