האמת שהביוגרפיה שלי זה לא מה שהביוגרפיה שלי אומרת. יש ביוגרפיה נשמתית
שהיא בעבורה מיצגת את חיי.
אבל:
עליתי ארצה מבגדד ב-1951 עם הורי ואחי הצעיר ראובן.
סיימתי בי"ס סליגסברג במגמה הלבורנטית. צבא. נשואין. גרושים. שתי בנות
3 נכדים. קורסים רבים ושונים ביניהם שנה או שנתיים באוניברסיטה למדתי ערבית.
הופעתי בכמה הצגות בתאטרון הקהילתי בקיראון ובתאטרון החאן במונולוגים ודיאלוגים.
בקיר און הייתי האמא של ורדהלה של חנוך לוין. ובחאן בלונש מחשמלית ושמה תשוקה
ואחת המשוגעות משאיו. מאוד אוהבת לשחק בתפקידי משוגעת.
בילדותי הייתי בפינת הילד אצל נעמי צורי ואסתר סופר. ושרנו "דוד ירח בשמים לא עצם את העינים. כל הלילה לא ישן במקטרת מעשן. אולי בגלל זה אחר כך יצא לי הספר וירח נוטף שגעון. מי יודע?
היו לי שתי תערוכות ציור. אחת בגלריה עמליה ארבל ואחת בירושלים בגלריה אנתיאה.
היו שבחים על יצירתי בעכבר העיר.
האמת שאני מרגישה מפוספסת. נגיעות על קצה המזלג בכמה שטחים ולא מצאתי למה אני בדיוק מתאימה או למה אני שואפת. בזבוז שלם של חיים בלי עבודה של ממש ובלי משכורות.
אף כי תקופה די ארוכה עבדתי בלשכת העתונות הממשלתית ולפני כן לפני נשואי הראשונים על חוזה של משרד החוץ במחלקה לשתוף בינלאומי. מאז שכחתי מה זאת עבודה כי השירה גרפה אותי מהמציאות והלאה.
הוצאתי 6 ספרי שירה. באקראי אספתי מאלפי שירי קבוצות שירים ופרסמתי.
אני אדם מפוזר שלא יודע איך לנהוג במציאות הממשית. ואיך לכוונן עצמי שאובן בנהירות רבה יותר. השירים שורפים אותי. לא מרפים ממני. לפעמים קשה לי לעמוד במעמסה.
לפעמים כמעט בקריסה נפשית. לפעמים בקריסות פיזיות.
עולמי צר צר מאוד אף כי פעם היה מאד רחב ושאף לדעת.
עם הזמן אני הולכת ומצטמצמת בתוך עצמי. זה הגיל כנראה. וזה מציק. הולכת ונעלמת אל תוך עצמי. אני מרגישה שאני מפסידה את יפיים וחכמתם של האנשים.
רעיון שעלה בדעתי
אמיר, יוסי, ולבלוגיאדה, מה דעתכם שנכתוב משהו משותף על טרול?
שיר הטרול
הטרול אינו שייך למראות נפשי, במיתולוגיה האמיתית שלי סינדרלה
היא אגדה של ילדים וכמוה אפרודיטה
שרבן גמליאל ראה בבית המרחץ
ולא הסתייג ממנה כי לנוי נעשתה.
בכחוס אל היין היה בדיחה במיתולוגיה שלי
ועמים נאורים ובלתי חשוכים כמו היוונים
חרדו לשלומו
בזמן שיהודים לפני 3000 שנה
חיו בארץ ישראל ועשו בשבת קידוש
ולא עשקו [בד"כ] יתום ואלמנה.
טרול הוא בשבילי
מנהיג העולם הכותב ספרים: הוא כתב את
הקפיטל – כשהחליף את שמו ל "קרל מרכס"
מדינת ענק השתחוותה לטרול ההוא
ונרצחו בה מיליונים.
היא קראה לעצמה: העולם הנאור.
דוד אבידן קרא למנהיגה: שמש העמים.
אפילו יהודה עמיחי הנפלא בכה מעט על מות סטאלין.
ולפעמים אני טרול קטן, טפשי,
טרולים גדולים מאיימים עלינו בתחפושות שונות.
הם רוצחים מיליונים בשעה זו באפריקה.
הם רוצחים בסין, בסתר.
הם יודעים תמיד להעמיד עצמם כנאורים.
ורק היהודים הם עם נבער
והמצוות שלהם אינם בעלי שום ערך.
והטרול מחליף צבעים: פעם ירוק ופעם
כחול לבן
והכי הרבה הוא אוהב
את עצמו שקוף.
בא ליל, בי הטרול גועה ביערים,
הי, רועות הבקר, פֶּר רוכב בהרים!
פתחו נא את פי קנקן היצרים!
אבל האמת שהטרול שמקורו במיתוס הסקנדינבי ידע כמה טרנספורמציות. הוא החל כמפלץ ענק וטיפש, שמתפקע כשאור השמש נח עליו, אבל נעשה קטן ויצרני עם השנים – חרש אומן וידיד לבני האדם. אני מקווה שזה מה שיקרה גם לטרולי הבלוגיה 🙂
ה"שיר" הזה אינו קונקורדנציה ליהדות. 3000 הוא במשמעות "לפני הרבה זמן" וההערתך לוקחת ברצינות יתר מה שמימילא סייגתי כשהערתי שהתגובה היא ספונטאנית ואוטומאטית
כי כתבתי : "נכתב ישירות כאן"
המשוררת המלכותית אמירה
בקשה ובקשתי להביע היענות. כתוב כשיר את תגובתך. היא נתנה לנו אתגר של פיוס. ככה נראה לי. למה ללמד אותי מה זה … טרול?!
יוסי, אני אוהב להעמיד (קודם כל לעצמי) דברים על דיוקם. אבל הבנתי וקיבלתי את הערתך לגבי ה-3000.
שאר מה שכתבתי אינו מכוון אליך כלל ועיקר. שורות השיר – בתגובה לבקשה של אמירה, והמדרש הטרולי – כתפילת פיוס ושלום על ראשם של טרולים המשוטטים לנו בבלוגיה (וברור שאלה אינם חברי הבלוגיה!)
נמשיך ברוח של שחר מריו מה דעתכם.
אולי נתחיל במשפט ויהי בעלות השחר
עת טייל טרול עלום זמן בבלוגיה, טרללה
טרללה, לא ידענו מה היה לנו. כי טרול
שבתוכו התעורר לתחיה. הוא יצא מתוך הבבושקה שבתוכו. ונשתזר בבלוגיה.
מי מוכן להמשיך? (אין פה כוונה לאף אחד מאתנו).
האם "קנקן יצרים" כמו שציטט אמיר נשפך מתוכו? האם מגופו פרצה שלהבת
תת הכרה, מבין חלציו? בואו נא בהמוניכם לבהות לתהות לראות במו עיניכם ,את קסם השלהבת שבין רגליו .
והנה עם רדת ליל, מה נשתקף מתוך עיניו?
לאמיר וליוסף: בנות ישורון עלי עין.
וטמנה הבקכית הקטנה פניה בידיה כי ידעה שאין לה פנים. רק ידעה ימים משונים שחיפשה מבין האורות את אור הנרות, שהיום בעידן החדש הוחלף בקריסטל. הם שלחו צבעי אור הקריסטלים הקסומים, הם רקדו על קירות הבית. הם הניסו את הטרול. בבוש נקרא לו.
ובאו למצאו אמיר האמירים ולצדו יוסף שנסברו ביניהם, כאילו היה עזר כנגדו. זה אמר אני הנס והדגל, דגל נס חנוכה ויהי אור. וזה אמר בבכחנליות אולי ימצא הבבוש. ואולי ישת עמנו יין ונקדש את השבת.
באתי למשתה ופגשתי את המקום שאין בו חציצה בינו לבין התודעה. שמה הדם ניגר נהרות. והטרולים עומדים. כזאבים. הם מריחים את הדם יא בן אדם
ויש והיה ישוע בא ועוד רואים את האותות המטה והנחש, ואת הסמלים על היאור אשר במצרים ונמשה ישוע בכמה פנים. כי פניו הוא הלחם. בשתיים יכסה פניו ובשתיים יכסה ידיו ובשתיים יעופף. והטרולים עומדים מאחורי ארון הברית. ואדני שומר על הסיפים.
איש לא יוכל לבוא אל תוך המטמורפוזה. איש לא יוכל לגעת בדביר. יא אמיר
בוא נזרום אל הלא נודע וקח עמך את יוסף איש קדוש ואהבת ישראל בתוכו, ואור מהבהב בו. ובואו אל הנחל.
ונקרא יוסף עננו. אל תתחבא מן הפנים המסותרים אמיר ואמירה עלם ועלמה נעלמים. הם באו בבשר ודמותם מן הרפאים אשר עלו בחזון יחזקאל. שמה על נהר כבר שמה בארץ יהודה אבודה
מעובדה לזמן קריב
ותאמר הבקחנלית: קניתי ספר מחנות הפיות, אשר בדיזנגוף.
ונפתח לפני פתח אשנב צהר במקום ששכן יער הפיות. ונכנסתי לחנות שהיתה כולה כמו יער קסום. דברים מופלאים
שרק אנשי סוד היודעים את תורת הנסתר
היו בחנות, ובין יתר הדברים היה ספר: "שפת החיות".
ומתחת לכותרת כתוב: התחברו למורים הגדולים ביותר של החיים. מאת טד דאנדרוס. ובדף הראשון כתוב : כוחותיהם הרוחניים והמגיים של יצורים
גדולים וקטנים. והמחבר של הספר בא בקריאה: "הדליקו את ניצוץ ההשתאות
אל מול עולם החיות והטבע בכללותו.
בספר הוא גם מספר על כוהני דת ושמאנים שהיו מתחפשים לחיה שהיתה הטוטם שלהם. והוא מנחה את האנשים למצוא את הטוטמים שך רוחם.
ואז קם אמיר ואמר: אור בעור. ואמר יוסף: "העם השקוף".
טרול ישראל על טרלולייך טָלָל,
איך טָרלוּ גיבורים
והתערטלו כלי מלחמה
הרי בא לִשבּוֹעַ, אָל טְרָל מטוּרלָל עליכם
ושדה בננות
כי שם נוּטרָל מגן גיבורים
מָגן טָלוּל טללי שיח וטעם
אמירה הס משוררת ציירת שחקנית
שיר הטרול
הטרול אינו שייך למראות נפשי, במיתולוגיה האמיתית שלי סינדרלה
היא אגדה של ילדים וכמוה אפרודיטה
שרבן גמליאל ראה בבית המרחץ
ולא הסתייג ממנה כי לנוי נעשתה.
בכחוס אל היין היה בדיחה במיתולוגיה שלי
ועמים נאורים ובלתי חשוכים כמו היוונים
חרדו לשלומו
בזמן שיהודים לפני 3000 שנה
חיו בארץ ישראל ועשו בשבת קידוש
ולא עשקו [בד"כ] יתום ואלמנה.
טרול הוא בשבילי
מנהיג העולם הכותב ספרים: הוא כתב את
הקפיטל – כשהחליף את שמו ל "קרל מרכס"
מדינת ענק השתחוותה לטרול ההוא
ונרצחו בה מיליונים.
היא קראה לעצמה: העולם הנאור.
דוד אבידן קרא למנהיגה: שמש העמים.
אפילו יהודה עמיחי הנפלא בכה מעט על מות סטאלין.
ולפעמים אני טרול קטן, טפשי,
טרולים גדולים מאיימים עלינו בתחפושות שונות.
הם רוצחים מיליונים בשעה זו באפריקה.
הם רוצחים בסין, בסתר.
הם יודעים תמיד להעמיד עצמם כנאורים.
ורק היהודים הם עם נבער
והמצוות שלהם אינם בעלי שום ערך.
והטרול מחליף צבעים: פעם ירוק ופעם
כחול לבן
והכי הרבה הוא אוהב
את עצמו שקוף.
……………….
נכתב ישירות כאן.
יוסי, לפני שלושת אלפים שנה שום יהודי לא ערך קידוש, כי לא היו שום יהודים ושום יהדות.
ע" "בראשית – המיתוס היהודי"
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?itemID=3616&blogID=182
הטרול שלי הוא מפר-גינט, טרול דיוניסי:
בא ליל, בי הטרול גועה ביערים,
הי, רועות הבקר, פֶּר רוכב בהרים!
פתחו נא את פי קנקן היצרים!
אבל האמת שהטרול שמקורו במיתוס הסקנדינבי ידע כמה טרנספורמציות. הוא החל כמפלץ ענק וטיפש, שמתפקע כשאור השמש נח עליו, אבל נעשה קטן ויצרני עם השנים – חרש אומן וידיד לבני האדם. אני מקווה שזה מה שיקרה גם לטרולי הבלוגיה 🙂
ה"שיר" הזה אינו קונקורדנציה ליהדות. 3000 הוא במשמעות "לפני הרבה זמן" וההערתך לוקחת ברצינות יתר מה שמימילא סייגתי כשהערתי שהתגובה היא ספונטאנית ואוטומאטית
כי כתבתי : "נכתב ישירות כאן"
המשוררת המלכותית אמירה
בקשה ובקשתי להביע היענות. כתוב כשיר את תגובתך. היא נתנה לנו אתגר של פיוס. ככה נראה לי. למה ללמד אותי מה זה … טרול?!
יוסי, אני אוהב להעמיד (קודם כל לעצמי) דברים על דיוקם. אבל הבנתי וקיבלתי את הערתך לגבי ה-3000.
שאר מה שכתבתי אינו מכוון אליך כלל ועיקר. שורות השיר – בתגובה לבקשה של אמירה, והמדרש הטרולי – כתפילת פיוס ושלום על ראשם של טרולים המשוטטים לנו בבלוגיה (וברור שאלה אינם חברי הבלוגיה!)
אבל הרי בסופו של דבר לא היה שום טרול… גם אמירה גם מיכל הודו שהן הן כתבו מה שכתבו..
הסיבה שחשבתי שזה טרול, היא משום שכן הסתובב פה בבלוגיה טרול. זה היה זמן קצר לפני שיוסי הצטרף.
חחח…
באמת היה פה טרול. ואולי עדיין.
אבל סטטיסטית, סבירות לא נמוכה בכלל ש"הוא" בכלל טרולה. מטורללה.
:)))
נמשיך ברוח של שחר מריו מה דעתכם.
אולי נתחיל במשפט ויהי בעלות השחר
עת טייל טרול עלום זמן בבלוגיה, טרללה
טרללה, לא ידענו מה היה לנו. כי טרול
שבתוכו התעורר לתחיה. הוא יצא מתוך הבבושקה שבתוכו. ונשתזר בבלוגיה.
מי מוכן להמשיך? (אין פה כוונה לאף אחד מאתנו).
הייתי מסתפק בעצה "טרול קורה מבין עיניך" ואידך זיל גמור 🙂
האם "קנקן יצרים" כמו שציטט אמיר נשפך מתוכו? האם מגופו פרצה שלהבת
תת הכרה, מבין חלציו? בואו נא בהמוניכם לבהות לתהות לראות במו עיניכם ,את קסם השלהבת שבין רגליו .
והנה עם רדת ליל, מה נשתקף מתוך עיניו?
טרול קורתו"? שוב ציטוט. כי כושפתי מן האתות להוציא מבין איניו את קורותיו.
הקנקן, מטבע הדברים הוא אצל הרועות, אמירה, אבל אני רואה שגם את בקכית לא קטנה, ולא טומנת ידך.
אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו.
ושמירת השבת של יוסף
http://chabad-il.org/sh/601-700/sh624.htm
לאמיר וליוסף: בנות ישורון עלי עין.
וטמנה הבקכית הקטנה פניה בידיה כי ידעה שאין לה פנים. רק ידעה ימים משונים שחיפשה מבין האורות את אור הנרות, שהיום בעידן החדש הוחלף בקריסטל. הם שלחו צבעי אור הקריסטלים הקסומים, הם רקדו על קירות הבית. הם הניסו את הטרול. בבוש נקרא לו.
ובאו למצאו אמיר האמירים ולצדו יוסף שנסברו ביניהם, כאילו היה עזר כנגדו. זה אמר אני הנס והדגל, דגל נס חנוכה ויהי אור. וזה אמר בבכחנליות אולי ימצא הבבוש. ואולי ישת עמנו יין ונקדש את השבת.
מי ישתה את מי?
יש משתה –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=5535#post5535
ויש משתה –
http://www.blogs.bananot.co.il/showPost.php?blogID=182&itemID=5456#post5456
באתי למשתה ופגשתי את המקום שאין בו חציצה בינו לבין התודעה. שמה הדם ניגר נהרות. והטרולים עומדים. כזאבים. הם מריחים את הדם יא בן אדם
ויש והיה ישוע בא ועוד רואים את האותות המטה והנחש, ואת הסמלים על היאור אשר במצרים ונמשה ישוע בכמה פנים. כי פניו הוא הלחם. בשתיים יכסה פניו ובשתיים יכסה ידיו ובשתיים יעופף. והטרולים עומדים מאחורי ארון הברית. ואדני שומר על הסיפים.
איש לא יוכל לבוא אל תוך המטמורפוזה. איש לא יוכל לגעת בדביר. יא אמיר
בוא נזרום אל הלא נודע וקח עמך את יוסף איש קדוש ואהבת ישראל בתוכו, ואור מהבהב בו. ובואו אל הנחל.
ונקרא יוסף עננו. אל תתחבא מן הפנים המסותרים אמיר ואמירה עלם ועלמה נעלמים. הם באו בבשר ודמותם מן הרפאים אשר עלו בחזון יחזקאל. שמה על נהר כבר שמה בארץ יהודה אבודה
מעובדה לזמן קריב
הטרול ביערות הנפש, שם יהולל, שם יותן אור בעור, שם יחולל את מחול היצרים אשר ליצורים.
ואור העין, אין לו נר ולא קריסטל ולא בית.
ותאמר הבקחנלית: קניתי ספר מחנות הפיות, אשר בדיזנגוף.
ונפתח לפני פתח אשנב צהר במקום ששכן יער הפיות. ונכנסתי לחנות שהיתה כולה כמו יער קסום. דברים מופלאים
שרק אנשי סוד היודעים את תורת הנסתר
היו בחנות, ובין יתר הדברים היה ספר: "שפת החיות".
ומתחת לכותרת כתוב: התחברו למורים הגדולים ביותר של החיים. מאת טד דאנדרוס. ובדף הראשון כתוב : כוחותיהם הרוחניים והמגיים של יצורים
גדולים וקטנים. והמחבר של הספר בא בקריאה: "הדליקו את ניצוץ ההשתאות
אל מול עולם החיות והטבע בכללותו.
בספר הוא גם מספר על כוהני דת ושמאנים שהיו מתחפשים לחיה שהיתה הטוטם שלהם. והוא מנחה את האנשים למצוא את הטוטמים שך רוחם.
ואז קם אמיר ואמר: אור בעור. ואמר יוסף: "העם השקוף".
טרול ישראל על טרלולייך טָלָל,
איך טָרלוּ גיבורים
והתערטלו כלי מלחמה
הרי בא לִשבּוֹעַ, אָל טְרָל מטוּרלָל עליכם
ושדה בננות
כי שם נוּטרָל מגן גיבורים
מָגן טָלוּל טללי שיח וטעם
מטל חלשים מחלב יבשים, בנות ישראל אל עמכן הבאנה טל עוללים מגן ושריון וטרוללים
"ערים (ההפך מישנים)בגלבלוגיע , אל טרול ואל מטרלל עליכם ושד טרול מת כי שם נגעל מגן דיבורים מגן שא-עול בלי שיח בשמם"
מדם חלולים מחלב חרמנים פיפי יהונתן לא השתין בקשת, וחרב שאול כבר לא כלי זין איתן
צר לי עליך אחי טרולהקטן , נאמת לי מאוד, נפלטה אהבתך לי, מעדיפה נושים! איך נפלו טרולונים? ויעבדו ככלל מלאי חימה .
(לאמירה, בשבילי החיוכים, מתוך "קינת טָרוּל" )
סיגל המגניבה המגיבה בחיוכים נפלאתה תגובתך מתאוות טרוללים