אמירה הס משוררת ציירת שחקנית
יוסי,
קבלתי האימייל שלך. ניסיתי לפנות לאן שהפנית אותי ולא הצלחתי להכנס. אעשה זאת אם אדע איך. בינתיים אני כותבת לך מכאן ש:
א. בעיני אתה משורר נפלא ותמיד פרגנתי לך. אני בכלל לא אדם של אי פרגון. אני אדם של אהבה. רגישה לזולת. רגישה לכל רגש. יש לי אמפתיה לעולם. והפרגון אליך נובע גם מאופיי וגם מעצם זה שאתה באמת באמת אדם נפלא ומשורר ממש ממש.
כשכתבתי על חרדים, אתה בעיני לא מסוג החרדים האלה. לפעמים ההכללות הן דבר שמעוות מציאות.
מי כמוני רגיש לרגשות של הלבבות, ובכל זאת עשיתי מעשה שטות של הכללה. אדם צריך שינצור את פיו ברגע אחד שהוא נדבק לאגו שלו, ומנסה למצוא חן בעיני איזה מצב פנטזיוני.
בהיותי אוהבת מילים, רק הדימוי של פאה נוספת בזקן ועוד כאלה דברי הבל, גרמו לי להיות אטומה, דבר שלא אופייני לי לגבי רגשות האנשים.
אני באמת אוהבת אותך כאדם וכמשורר. גם אם אין לזה משמעות בעיניך, בעיני יש לאהבתי משמעות.
אני מאוד עצובה על סף דמעות שנפגעת. קשה לי מאוד עם זה.
מאוד.
מאוד.
אני מחבקת אותך אם תרשה לי. בדמעות בעינים ובבקשת סליחה.
וכל זה ב-א. אין ב. כל זאת בראשית דברי ובסוף דברי.
גילוי לב מדהים, אמירה. כמוהו כהודאה באשמה בצורה הכי אמיצה שיש. אני מקווה שזה יגיע לאוזניים קשובות ונכונות למחילה. קבלי חיבוק וירטואלי ממני.
שירה
תודה התכוונתי לכל מילה שאמרתי ומעבר לזה. לפעמים עושים שטויות. בלי שום כוונה ובלי מרחשבה לרחוק. למרות שרוב הפעמים אני לא חושבת קצר. תודה על תגובתך.
אמירה שלום. את תגובתי לדבריך: מה יש לנו מהחרדים שעושים צמות בזקן ועוד, שלחתי אישית. תגובתך הראויה להערצה מחייבת לומר שחזר לי האמון בך כאדם, אמון מוחלט ואוהב. היית ועודך מקורית ואמיצה. יש תור ארוך מאחוריך שקיללו וגידפו ולי המתארח בבלוג קראו: אידיוט, חשוך גרפומן. הם לא קבלו אפילו דבר תרעומת אחד מכל מי שמופיעים כאן באיצטלה של משוררים – בעלי שאר רוח- ששימעם יצא בעולם – שפתוחים לכך שבנם יתחתן עם ערבי או יוולד בלתי יהודי. אבל אלי הם אטומים. כלפי הפתיחות הסתיימה. על כורחינו הסיבה: יהדותי המפורשת.
לא גידפתי מי שהעיד שילדו אינו יהודי. אני מכיר בזכותו להיות תפוח/ פרגית/ יונה צחורה / וכדומה.
הוא לא הגן על זכותי השווה. מעניין היכן שאר הנהועזים. ירבו כמוך. יוסף עוזר.
יוסי היקר
אני כותבת לך אחרי שיחתנו הטלפונית. מי כמוני יודע כמה שאתה לא חשוך. ואדם באמת צריך להזהר לא רק בכיסו, אלא בכעסו. במיוחד להיות מודע לעובדה שיש פרשנויות מפרשנויות שונות.
כשאני כתבתי על הצמות והפאות, כל מה שהיה בראשי היה ענין של הומור. לא התיחסתי בכלל להתכתבות בינך לבין אחרים שמסתבר כינוך בכנויים למיניהם, מהם נפגעת מאוד. וראיתי כמה אתה נרגש. ואני הוספתי שמן למדורה, מבלי שהתיחסתי למה שהיה ביניכם.
איני נכנסת לעניינים הללו כי איני מעורבת בהם. אילו השכלתי לקרוא מה היה קודם, אז לא הייתי פולטת בדיחה.
אני מקווה שייושרו ההדורים ואי ההבנות. לפעמים אנשים לא יודעים שהם בעצם תמימי דעים (וגם לא חובה להיות תמים דעים). אבל להיות סובלני בכל צורה לזולת ולא לתת כנויים מחובתנו כמי שמכונים אנשי רוח. אני מקווה שלא תפוזר אנחתנו לריק. וששמחה ואהבת זולת יכוונו לנו את הדרך.
ואמת, כמה שזה יישמע קלישאי, חנוני, מתרפס, או כל כינוי שמישהו ירצה לתת, אני באמת באמת ובתמים אוהבת את רעי כמוני. ולכן לפעמים אני מתנתקת מהבריות, כי אני מרגישה לא נוח במצב הזה. זה גם גורם אי נוחות למי שאתי. העולם צריך שאיזה כעס או אי מרוצות תניע לו את גלגלי החיים. כעס לפעמים הוא כמו גלגל עזר. אז אל תתרגש.
בסיוע דשמיא,
אמירה הס יקרה שבוע טוב!
קראתי את דברייך, חביבתי בכל הכללה שמירב בני האדם עורכים יש חתך אנושי, ומן הראוי שנדבר תמיד מתוך חתך.
האומץ לבקש סליחה נגע לליבי, אלא שיוסף נמצא במגזר החרדי, יש לו אופקים רחבים, ונשמה יתרה ופתיחות לכל בני האדם מכל המגזרים. הוא גם בא מתוך המרחב הפתוח ויכול ליצור הזדהות.
מה שכן, אינך יכול לתת לו חיבוק, אולי חיבוק וירטואלי גרידה. וזה לא קשור למגזר החרדי שהוא שרוי בו, גם במגזרים החילוניים לא כל בני-האדם פתוחים לחיבוקים, הסליחות חייבות להתקבל, כי – אמירות בין אדם לחברו נסלחות רק על ידי אדם לחברו, ואילו האחרות נסלחות על ידי בורא עולם.
אני בכל זאת מעריכה אותך, גם בתי למדה משחק ותאטרון… והיא חלק עוסקת בזה… אני מעריכה אותך כמשוררת.
טוב. להתראות. כרמיתי
אמירה, ג"יזוס, הייתי בטוח שזה היה טרול… אבל על כולנו לפעמים משתלט הטרול, והאמת שאפשר אפילו ליהנות ממנו… כל הכבוד על החזרה באהבה.
אמיר,
טרול, רעיון נפלא ומצחיק.
אמיר, אמיר… ואתה אמרת לי שאני מדבר בצורה לא הוגנת אחרי שקראו לי חרדי חשוך. על זה לא היית אמיץ להגיב כאיש רוח…
את האמת אני אומר תמיד בלי לחרוד מה יבולע לי בעסקונה
יוסי, איזו עסקונה? אתה מייחס לי חישובים נלוזים, שכדאי שתסלק ממוחך, כי חבל להחזיק בו לכלוך, ובסופו של דבר אלה הן המחשבות שלך, לא?
בכלל לא הייתה לי בעיה לומר שאלה דברים לא ראויים, אבל לא נראה לי שיש כלפי מי לומר זאת. הצטברות התגובות האלה שם שכנעה אותי שהדובר מתחזה. אבל את דעתי אמרתי: כתבתי לך שתעזוב, כי זה טרול שמנסה ללבות אש. לייחס את הדברים לטרול הוא לומר הכל, אני חושב.
אמיר. די. אתה נבון למדי: הרי אני אורח שהוזמנתי וכשראית כמה ניהלו נגדי אישית דברים לא התגייסת במילה אחת נגד מה שנאמר כלפי. למה?
עניתי לך. ר" תגובתי לעיל.
יוסי, הרי הגבתי בבלוגך על דברים "טרוליים" שאמרת אתה, וציער אותי לקרוא.
ואסביר שוב: עם טרולים אמיתיים אין טעם לדבר, כי אתה רק יוצק שמן על המדורה שהם מבקשים להצית. אני גם לא מתייחס לאנונימיים חסרי כתובת. אילו חשבתי שאלה באמת אמירה ומיכל הייתי כמובן מגיב.
שוב: אני יודע שהבלוג ההוא נמחק
ישנם דברים ששמרתי ממנו אצלי. לא הגבת כשקראו לי אדיוט: לא כתבת כך לא מדשברים למי שהוא שונה… הרי אנחנו… פתוחים לישו …
מותק, לא כתבת לא כגון זה ולא אחרת. ומעמדך חשוב ובעל נוכחות. אם תגיד: ייתכן שלא הייתי די נחרץ אבין אותך.
יוסי, מצטער, בלתי מזוהה שמתשמש במלים כאלה כלפי כל אדם אינו ראוי לתגובתי.
אם זה אדם מזוהה – אולי אומר דבר, אבל לטעמי אין טעם "לנזוף" את הזולת אלא יש טעם להביא אותו לבחינת עצמו.
אני לא חושב שתפקידו של מישהו פה לשפוט באליפות הקונטרות הארצית כשזו יוצאת מכלל דיון אוהד וענייני, ובמקומך לא הייתי מגיב לגידופים. הם כבר אומרים הכל – ולא עליך.
כדאי לחזק את קול השכל הטוב והאהדה שבינינו במקום לתת אנרגיה לשליליים באמצעות שיחה איתם במילון של שנאה וחוסר תקשורת.
אמיץ ויפה
מצטרפת לקודמי.
איריס ואומי
תודה
והרי באמת כולנו בני אדם. ואני רוב הזמן יודעת שאין לאנשים כוונות רעות. הכל עניין של פרשנויות. ופליטות דברי הבל לפעמים וכמו שאמיר אומר טרול.
אמירה יקרה. נראה לי המשך ברוח המעשה המפתיע והנכון אותו עשית במטולה – הבאת הקהל שהקשיב לדברייך ושירייך ולאלה של המשורר הצעיר אלמוג בהר לשיר יחדיו את "נבנה ארצנו". גישה של חסד ורהקונסטרוקציה.
מוטי
חסד זה המוטו של מזל דגים
אמירה,המושך חסד לאחרים מושך אותו גם לעצמו. עכשו אזכור לנצח שאת מזל דגים. מזלות השמש נחקקים אצלי בצורה מסתורית.
מוטי
הדגים זקוקים לשמש תמיד אבל לא ידעתי אם אני נכללת בהם דומני שזה רק מזל מים
אמירה נדבק למוען רונית בר לביא מהפוסט שלי. טוב שהתעלמת מזה. סליחה.
יש דגי שמש ויש דגי צל במעמקים.
ויש דגי שמשות השוכנים בצל
מודה ועוזב…יפה. כמה אומץ כדי לומר קבל עם " טעיתי".
זה מעורר כבוד.
כתבתי לך שם תגובה צינית – שלא אחזור עליה כאן ואח"כ יצאתי מהבית.
חזרתי מאוחר וראיתי שיעל מחקה את הבלוג, בצדק כמובן.
כך שבין לבין אני מהרהרת ביני לביני, האם דברייך שם קיבלו אותן נזיפות נלהבות כפי שקיבלה מי שהזמינה רב ןדיון. כמובן שהזמנת רב היא מעשה חמור מאין כמותו, הרבה יותר מלהכליל אוכלוסיה שלמה.
זהו הרהור שאיני יכולה להחזיק אצלי ויש בו קנטרניות. כך שאם את חשה לא בנוח את רשאית למחוק. תודה לך על הפוסט הזה.
אני מגיבה לך מיכל כי כבר אמרתי שאחרי הרבי מלובביץ באמת הלכתי לקרוא קצת מקורות וטוב שהזכירו לי אותם.
לדעתי צריך צלוב או שניים ונמצאה האישיות המתאימה לכך או לא זה בכלל לא משנה.
ואז הצלוב נושא את חטאי הכלל והכלל חף מפשע.
ואם הצלובים הנוכחים יעזבו סביר להניח שימצאו אחרים.
זה כל העניין.
החלטתי לבדוק את גישתי מבחינה אנתרפולוגית ולכן אני מבחינתי הפסקתי לחלוטין מפעילותיי הקודמות שהיו באמת נלוזות ובכל זאת אני מניחה שזה מין מראה למה שהולך בקרבינו וטוב שזה יוצא ומי שרוצה שיפנים .
ואני גם מקווה שיותר איש לא יכתוב פה על פוליטקה וחברה וכך לא נאלץ להשמיע את קולינו ולהצלב שוב לצהלת ההמון.
או לא.
שבת של שלום ונשיקותייואהבתי על האומץ והישרה הפנימית שבך.
אל תצלבי ולא תיצלבי.