בננות - בלוגים / / די השתניתי
אמירה הס
  • אמירה הס

    האמת שהביוגרפיה שלי זה לא מה שהביוגרפיה שלי אומרת.  יש ביוגרפיה נשמתית שהיא בעבורה מיצגת את חיי. אבל: עליתי ארצה מבגדד ב-1951 עם הורי ואחי הצעיר ראובן. סיימתי בי"ס סליגסברג במגמה הלבורנטית.  צבא. נשואין. גרושים. שתי בנות 3 נכדים.  קורסים רבים ושונים ביניהם שנה או שנתיים באוניברסיטה למדתי ערבית. הופעתי בכמה הצגות בתאטרון הקהילתי בקיראון ובתאטרון החאן במונולוגים ודיאלוגים. בקיר און הייתי האמא של ורדהלה של חנוך לוין. ובחאן בלונש מחשמלית ושמה תשוקה ואחת המשוגעות משאיו.  מאוד אוהבת לשחק בתפקידי משוגעת. בילדותי הייתי בפינת הילד אצל נעמי צורי ואסתר סופר. ושרנו "דוד ירח בשמים לא עצם את העינים. כל הלילה לא ישן במקטרת מעשן.  אולי בגלל זה אחר כך יצא לי הספר וירח נוטף שגעון.  מי יודע? היו לי שתי תערוכות ציור. אחת בגלריה עמליה ארבל ואחת בירושלים בגלריה אנתיאה. היו שבחים על יצירתי בעכבר העיר.   האמת שאני מרגישה מפוספסת.  נגיעות על קצה המזלג בכמה שטחים ולא מצאתי למה אני בדיוק מתאימה או למה אני שואפת.  בזבוז שלם של חיים בלי עבודה של ממש ובלי משכורות. אף כי תקופה די ארוכה עבדתי בלשכת העתונות הממשלתית ולפני כן לפני נשואי הראשונים על חוזה של משרד החוץ במחלקה לשתוף בינלאומי.  מאז שכחתי מה זאת עבודה כי השירה גרפה אותי מהמציאות והלאה. הוצאתי 6 ספרי שירה. באקראי אספתי מאלפי שירי קבוצות שירים ופרסמתי. אני אדם מפוזר שלא יודע איך לנהוג במציאות הממשית. ואיך לכוונן עצמי שאובן בנהירות רבה יותר.  השירים שורפים אותי. לא מרפים ממני.  לפעמים קשה לי לעמוד במעמסה. לפעמים כמעט בקריסה נפשית. לפעמים בקריסות פיזיות.   עולמי צר צר מאוד אף כי פעם היה מאד רחב ושאף לדעת.   עם הזמן אני הולכת ומצטמצמת בתוך עצמי.  זה הגיל כנראה. וזה מציק.  הולכת ונעלמת אל תוך עצמי.  אני מרגישה שאני מפסידה את יפיים וחכמתם של האנשים.

די השתניתי

 

די השתניתי.

זו השפעה מערבית שאמרת לי שנהייתי על גבול הפרוזה

אני מקרה גבולי לא חרגתי מעצמך

מעצמנו תמיד בשולי המקומות

על קצה בהונות אצבעותי שלא לעורר  רוגז

לא לעורר רחש

לא לעורר את היצר

האש היוצאת משם

יא אלהים

עבודת בית הבעל

האשרה

עשתורת לאבי הייתי עובדת אותו באהבה

והוא בעיני עגל זהב הביט על ילדתו

לפעמים בזעם של שור טרוף מבטים

ראה בי גלימה אדומה

והייתי גלדיאטור

לוחמת עזה ואמיצה

רק שלא בכעסיו

ישרוף אותי בזעפו

נושב עלי רוח  אבי להמיס  אותי

באש על הקיר של הבית

הוא רצה לשרוף את בגדי בגלל הפחד הזה מהתימנים

אמר לא צריך לפחד מכוחות האופל הנושבים בתוכך

איש לא יוכל לכשף לך את האהבה גם תימנים לא יוכלו לגנוב אותה

וגם תימנים שמגדלים חתולים להיות חתולה על גג פח לוהט

זה לא ספור גדול.  תמיד הרגיע אותי

בדברי פילוסופיה

ולא היה רך לבב כאבי

חשבתי מי ישווה לו

מי יראה מבעד לבד האדום השקוף  שלי את צנורות הדם העיראקי שלי

ויגיד גם זה דם כחול

גם הוא כחול מאפר.

 

—–

 

הפארק הזה פה

מתרוצצים בו

עד שערי ירושלים

יהודונים

בלילה עלמות חסודות מתגלשות על המגלשה

המגלשה המסולסלת היא כמו פאות שלהדוסים

אפשר להסתלסל בה

נושבת מערבית חזק

 בשסה הגידים של המדינה.

 

5 תגובות

  1. סבינה מסג

    השתנית? עדיין כמעיין המתגבר!

    • הי יקירתי,
      מעינות רבים יש כאן המתגברים על כל מיני שלדים. אני עדיין בהשפעת השלדים שלך זה ממש תפש אותי חזק

      • אמירה
        "והייתי גלדיאטור לוחמת ואמיצה"
        זוכרת אותך מבית הכרם בירושלים, לפני 20 שנה, ושמחה לפגוש אותך, את שירתך, כאן, כמו בפגישות ההן, אצל בני שבילי, על אבטיח ואלוהים…
        איריס

        • אמירה הס

          הי איריס
          שמחה לקבל ממך דבור. על אלהים תמיד מוכנה לדבר. יש אלהים יש.

  2. מעניין מאוד איך שתארת את דמות האב, התהליך שהוא עובר במילים.
    אמירה, במציאות את הרבה יותר יפה מהתמונה, תחליפי אותה, את זה אומרת לך מישהו מאוד לא פוטוגנית, שקופאת מול המצלמה.

השאר תגובה

כתובת המייל שלך לא תפורסם באתר. שדות חובה מסומנים ב *

*


*

© כל הזכויות שמורות לאמירה הס