אבו שבתאי ואום שבתאי

לא התכוונתי היום לכתוב משהו או לשים איזה שיר מהקיימים או מהנכתבים פתאם.  אבל הבוקר היה לי חלום על אבו שבתאי ואום שבתאי, אלגרה שמה.  אשה יפהפהיה שמנה מאוד, עם פנים מדהימים מדהימות.  זה לא משתמע לשתי פנים.  והוא היה רב.  הם היו השכנים שגרו מעל בית הורי בקרית היובל.  אלגרה היתה חברה בנפש של אמא שלי.  אמא שלי מצאה שם בית אוהב.  אשה תחליף לאם. כי היתה לי אמא מאוד מאוד מאוד עדינה שברירית, נסיכית, דכאונית, חכמה ואינפנטילית להחריד.  
כי היתה יתומה מאב עוד בגיל צעיר, כל הזמן חפשה אם.  למה?  עדיין אין לי פתרונים לדבר הזה.  
אלגרה, זכרונה לברכה מאוד פנקה את אמא שלי.  ישר היתה מכסה אותה בשמיכה, מכניסה אותה למיטה.   על מנת לנוח.  סכס זה לא היה. ואמא שלי הרגישה כמו מלכה.  ואלגרה עשתה מצוות בהיותה צדקת ואשת רב, ונשמה באמת באמת יפהפיה.  אלה היו יחסי שכנות מדהימים נפלאים, תמימים, מלאי רוך חמלה ואהבה וכבוד.  ככה היה בימים ההם.  אמון מלא בבני אדם.  התמסרות טוטאלית.  נתינה טוטאלית וקבלת אהבה בלי תנאים.  אמי היתה החברה היחידה של אלגרה הטובה.  היתה גם שכנה אחת שקראו לה מרגלית, אבל היא היתה פחות דומיננטית בחברות.  ומרגלית דווקא אהבה אותי מאוד וספרה לי כל אשר על לבה.  עכשו אני נזכרת שבין יתר השכנים : פנינה וגם אחותה צילה שגרו לידינו.  הן האחיות של זאב רווח.  אחי הצעיר היה חבר של אחיו הקטן של זאב.  לזאב רווח היו הורים מקסימים. אמא יפת תואר ויפת נפש. כל המראה שלה אמר אצילות.  אלה סתם דברים בסוגריים, כי אני רוצה לספר על החלום עם אבו שבתאי.  קראו לו בנימין שבתאי. והיה לו ולאגרה בן יחיד שגם נקרא שבתי. והוא היה משחק אתי ועם אחי הצעיר .  שחקנו גולות, וספרנו בדיחות.  
בכל אופן אבו שבתי  שהיה רב גדול, נכתב עליו גם בספר : "בואי רוח" של חיים סבתו.  את הספר קבלתי מאחי הצעיר ראובן. הוא אמר לי :  "הספר יעניין אותך ,הוא מספר על חלק מהחיים בקרית היובל, 
ושם מוזכר אבו שבתי". אז ישר קראתי את הספר.  ספר טוב.  בהוצאת ידיעות אחרונות.  
בכל אופן בחלום היה אבו שבתאי.  ופתאום הופיע לו שם ילד קטן. ילד שנותר מאשתו אלגרה ז"ל. זה בחלום.  הילד כבן שנתיים. עם מבט מאוד עצוב.  ואני שהלכתי לבקר בקרית היובל בבית הורי הצנוע, רואה את אבו שבתאי ואת הילד עם העינים העצובות ונעשה לי עצוב מאוד.  רוצה לעודד את הילד.  לחזק אותו. לתת לו כוח.  אני רוצה לעלות לקומה שמעל בית הורי להגיע לבית של אבו שבתאי , אבל המדרגות מוזרות.  ישנן פתאם מדרגות קטנות חבויות מתחת למדרגות רחבות, ואפשר למעוד ואני מבקשת את עזרתו של עזרא  שיעזור לי לעלות לשם.  אני מגיעה.  מטפלת בילד.  ולמרות שאני חסרת אנרגיות הרצון שלי כל כך גדול לעזור שאני מבטיחה גם מעבר ליכולת הפיזית שלי שאם אבו שבתאי יסכים, אקח את הילד ל-24 שעות להוציא אותו לאווירה אחרת.  למחרת אבו שבתאי אורז לו בגדים לרוב, ומוסר את הילד כבד המשקל ליד שלי.

אני עושה הפסקה כי פתאום אבדתי את הסבלנות בלשחזר את החלום.  אתכם הסליחה ואמשיך אותו כשאמלא את המצברים .  אני צריכה מצבר דיזל, או איזו זריקת ויטמינים.  משהו.  כי האנרגיות שלי זה לא משהו.