אמירה הס משוררת ציירת שחקנית
משהו צריך לנוע בים המוות הזה
איזו תנועה איזו רחישה
רק שומעת צלצולים באזני
ברגע מתוח לעייפה איזו רוח שורקת בתוכי
אני נושא הצלבים הלכתי בדרך אין רצון
בין רצון לרצון
נמוגותי בתוך רצוניהם
ואפשר דמעות לא תכילנה אוקינוס הטביעה הזה
בו נשקתי לפני המתים
ולא יצא נרקיס נורא הוד
ולא יצא מלבד אוושה במרחקים – דבר
אני מתנתק כליל מכל דבר מרמה
מכל העמדת פנים
מכל מצב ריק של חברות שלא היתה
באגמות הלבדות רק שבולת באינשדה תנוע ברוחות שרב
ורב לה באלהים רב לה
באלהים היא חזתה מראש את שממון הדברים
את העקרות,
את השטנה הנובעת מלבבות לוהטים
היא חזתה מראש את שילה וחברון
וחברה לשתיקה
זהו שיר שכתבתי כעת בזה הרגע ואני לא ממש מצליחה לבטא בו את מה שאני רוצה
אמירה, עכשיו ישו שלך צועק שתיקתו, מגיש את לחיו השלישית לכל זולת, מבטל עצמו ואינו מוצא. אוי.
אמיר
עוד לחי זה כבר לחי חמור
באמת, אמירה? פחד אלוהים. זהו מכשיר מסורתי להכות בו אלף איש.
אמיר
עדיפ בחלת דבש של אריה
ולא יצא נרקיס נורא הוד
ולא יצא מלבד אוושה במרחקים – דבר
דווקא יצא, ונרקיס הזה הוא הלהבה המכתיבה את ההוד
ומזמינה אותך גם לאגם שלי
איריס
היי אמירה
נפלא, פתוח, מכוון למקום מאוד רחוק ביקום
להתראות טובה
אמירה, אני אוהבת את השצף ואת הקצב
והשיר המבעבע הזה כולו את.
תודה לכולם על התגובות
שלומית
לפחות עוד נותרו בי בועות
סוחף, אמירה.
וחלק מן השורות הן פנינים והוד.
שחר מריו
שמחתני תודה איש יקר
אהוד, תודה על הקריאה.
לא ברור אם הדובר גבר או אשה, אם זה בכונה או בטעות
אבל משהו בשיר חודר עמוק לחדרי הלב
ענת
זו חידה
הלבואי וידעתי מי שוכן בתוכי. לבטח גם יותר מגבר אחד
אמירה יקרה, זה ממש כמו סיפור מחלום. אל תתקרבי לחברים כאלו שלא היו ואינם…
האמת שהחיים שלי נדמים כחלום
כמו חלום ליל קיץ אני מקווה
הי אמירה, חושבת שאגמות הלבדות עדיפה על נמוגות בתוך רצונותיהם של חברים שלא חברים, והצלצולים באים תמיד אחרי שסותמים חזק את האזניים כשמפסיקים לרצות לשמוע את כל קולם.
מאמינה שלאגמות הלבדות יגיעו חברי אמת ואז נשמע את פעמוני קול צחוקך.
שיר שכתבת ברגע, ולכן יכולתי להתייחס לתוכנו מתוך מחשבותיי ברגע, מקווה שזה בסדר מצידך.
סיגל
תודה יקירתי
שהיר שוצף אני יכולה לשמוע את קולך מבעד לו, אהבתי בעיקר את הבית השלישי"רק שבולת באינשדה תנוע"
למה שהיר? שיר{למרות ששהיר נשמע רוחני יותר נוהם}
חני שהיר זה יפה מאד אפשר לאמץ את זה כשם לבן אדם
שיר יפה המבטא תחושות של שממון ולבדות והבית האחרון היפה ביותר לטעמי כמה עצב ובדידות "אגמות של לבדות"
מירה, מה פתאום בועות
ענן שירה את!