חוה פנחס כהן
  • חוה פנחס כהן

    ילידת יפו, בת למשפחה קומוניסטית ממוצא בולגרי. גדלה ברמת החי"ל. בגיל 8 התייתמה מאביה שנהרג בתאונת עבודה. עברה לגור ברמת-אביב ולמדה בבית הספר התיכון ''אליאנס''. בגיל 16 החלה בתהליך התקרבות לעולם היהדות. אחר שירות צבאי כמורה-חיילת למדה ספרות עברית ותולדות האומנות באוניברסיטה העברית בירושלים. בו בזמן למדה וקבלה תעודת הוראה ממכון "כרם" לחינוך יהודי הומניסטי. לאחר לימודיה, נישאה ליוסי ונולדו להם ארבע בנות. ב-1982 עברה המשפחה להתנחלות ענתות באזור ואדי קלט וכעבור ארבע שנים יצאה מטעם מחלקת הנוער והחלוץ של הסוכנות לשליחות של שנתיים בארצות הברית. עם שובם ארצה השתקעו והתבססו ברחובות. ב-1995 חלה בעלה ונפטר כעבור שנתיים. עם מותו, חזרה המשפחה לירושלים. חוה למדה בבית המדרש "אלול", התחילה ללמוד בבית המדרש "בבלי ירושלמי" ולמדה במכון הרטמן. מאז 1989 עורכת את כתב-העת לתרבות יהודית "דימוי". בנוסף על כך מלמדת ספרות והבעה בכתב בבתי-ספר תיכוניים ובמכללות, מרצה באוניברסיטאות בר-אילן ובן-גוריון, מנחה סדנאות שירה, חוקרת-עמיתה במכונים שונים ופעילות ציבורית נרחבת. זכתה בפרס ביכורים ע"ש ירוחם לוריא על ספרה "הצבע בעיקר". בתשנ"ה זכתה בפרס ראש הממשלה, ב-1998 זכה ספרה "נהר ושכחה" בפרס אקו"ם לשירה וב-2002 זכתה בפרס אלתרמן לשירה. ספריה: הצבע בעיקר (תל-אביב : עם עובד, תשנ"א 1990) מסע איילה (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1994) נהר ושכחה : שירים, 1994־1997 : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 1998) <עריכה, לאה שניר> שירי אורפאה : 1998־1999 : שירים (תל-אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2000) <עריכה, לאה שניר> משיח : שירים על מה ששח לי מנחם אהובי (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2003) <רישומים, מרים גמבורד> הגנן, הכלבתא והשרמוטה : על הצורך האינסופי לתקוע מסמרים בקרסוליו של אלוהים (טריפטיך) (תל אביב : הקיבוץ המאוחד : קרן יהושע רבינוביץ לאמנויות, 2006)

שביעת יצא לאור

שביעית בהוצאת  הקיבוץ המאוחד   "שביעית" זו אסופה של שבעה ספרי שירה מ1989 ועד 2008 . שישה ספרים פורסמו במהלך השנים והספר השביעי "אין לי מקום" פורסם לראשונה כחלק מאסופה זאת. זהו אינו "מבחר" שירים אלא, כל השיריםעד כה. הספר יוצא לאור, בשנת תשס"ח, שהיא שנה שביעית ושנת שמיטה, שנה של הפסקת העבודה החקלאית ושמיטת האחיזה בקרקע ובכספים, שנה של ...

קרא עוד »

לאברהם אופק, שני אילים

בימים אלה מוצגת תערוכת רישומים ועבודות של האמן אברהם אופק, באוצרותו של גדעון עפרת בבית אבי חי. תערוכה מרשימה של עבודות בנושא עקדת יצחק (ועוד). התערוכה מתנהלת בבית אבי חי והנה שיר שנכתב שמופיע בספר "שביעית" היוצא בשבוע הקרוב לאור. שני אֵילים מתרוצצים                                     לאברהם אופק     מַה לְּכָל שִׁירָתָא וְתֻשְׁבְּחָתָא דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאֵין לָנוּ נֶחֱמָתָא.   זוֹ ...

קרא עוד »

והקול הולך

         מאחר והתפתח דיון על תכונותתיו של האל, ואולי על הנסיון האנושי המוגבל כל כך לנסות ולהגדיר ולצייר את הבלתי ניתן, במילים. מילים המקרבות מוחש למופשט ומאפשרות למשהו שלישי להתחולל . יצר הנגיעה בבלתי ניתן להגעה מושך את המילים להגביה עצמן אליו. וכך אומר הרמב"ם במוטו שבחרתי לספרי "שירי אורפאה"  מתוך "שביעית".                              "על הקול נאמר שהוא מתהלך                                       על פי השאלה ...

קרא עוד »

נגיעה או סמיכות ואולי גם סמכות

בספרי החדש "שביעית" לכל ספר יש מוטו ולספר האחרון "אין לי מקום" הקדשתי מוטו מתוך מורה נבוכים לרמב"ם , ספר שאני הולכת ואוהבת מעמוד לעמוד. ספר בעל חכמה ופואטיקה גדולה  והנה קטע שהוא כל כך אנושי ויש בו משהו גם ממידות האלוהי.                                       "שכן כאשר נעדרת הגופניות                                        נעדר המקום                                        ומתבטלת כל קרבה                                        התקרבות או ריחוק                                        הידבקות או ...

קרא עוד »

על קרבות קורבן ואהבה (שם זמני)

   חזרתי מכמה ימי התרחקות וכתיבה. סם לנשמה. הימים היו מלאי אור וכחול וכל דקל או תמר נראה לי כמו עמוד כניסה לארמון. יכולתי להקשיב ולכתוב. החלטתי להוציא אל אויר הבלוג פרק מנובלה שמקורותיה אי שם במלחמת יום כיפור והעכשיוו הסיפר שלה, קרוב להיום. כל תגובה היא משיח עכשיו. שבת שלום. א.   לחצתי על דוושת הדלק בכל כוחי, הכביש ...

קרא עוד »

פיאטה

רציתי לשתול כאן שיר אהבה או שיר געגוע,  שירי אהבה בתדיררות מסויימת מעידים על עונות וחילופי עונות. אבל משום מה, באה ה"פיאטה" ובקשה לצאת קצת החוצה. ומאחר והיה משהו מהפיאטה הלאומית אתמול, היתה הורדה מהצלב הן של החיים והן של המתים. והדמעות צרבו בגרון כמו מסמרים. הבאתי פיאטה משלי ותסלחו לי על ההשאלה. פִּיאֶטָה                              הָיָה רֶגַע בּוֹ הֶחֱזִיקָה ...

קרא עוד »

חוק הזרם הממלכתי המשולב

אושר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית חוק הקמת הזרם החמישי בחינוך – "הזרם הממלכתי המשלב הדתי-חילוני".  הידיעה הצנועה הזאת, היא אחד ביטויים ל"שריטה" הקשה של בני דורי, בני דור מלחמת יום הכיפורים. במשך רוב שנות חיי מאז הצתיכון, היתי חלק מקבוצה לא מבוטלת של אנשים שחשו אי נחת מהתרגום הפוליטי שעשתה החברה הישראלית למושג "יהדות" וללמושגים: "דתי" ו"חילוני" . אני שייכת ...

קרא עוד »

אפשר לאבד אגם

קטע נוסף מתוך "סיפור תורכי" מסע בנוף שהוא גם מסע של שני אנשים אחד אל השני תוך התבוננות והכרת הגבולות. בניית ציפיות והפאכתן. הכותבת מצויה בזמן הווה ביפו וההתרחשות מתוך פרספקטיבה על מסע ותהליך באיסטנבול. 1. עוד בוקר שבאתי אל הפינה שלי המשקיפה ממרומי סלע הכורכר אל לשון הים המלחכת את חוף יפו. מרגע שישבתי ופתחתי את פנקס הרישומים שלי , ...

קרא עוד »

געגועיו של קאראקשיאן

שיר ירושלמי מאד מתחילת שנות התשעים שמקדים את הפואמה "מסע אילה". נסיון לתת קווי מתאר לחוויה הירושלמית, לריבוי קולות שבה ונסיון כמעט בלתי אפשרי להישיר מבט למקום המסנוור הזה שנקרא "ארץ". או אולי כל השיר הוא הסבת מבט כדי לראות טוב יותר את המקום. געגועיו של קאראקאשיאן     אֲנִי נוֹשֵׂאת בַּאֲגַרְטָלִים אֶת גַּעְגּוּעָיו שֶׁל קָארָאקָאשְׁיָאן מִוִּיָה דוֹלוֹרוֹזָה 15 אוֹלְד ...

קרא עוד »

אין לי מקום

לספר קראתי "אין לי מקום" . עם כל המשמעויות של המושג "מקום". משמעויות אבסטרקטיות וקונקרטיות, הנוגעות לבית ולארץ. תוך כדי הכתיבה, חשתי עד כמה מנועה אני לאהוב את המקום הזה, חסר הגבולות והמדמם בכפל משמעויותיו. ותהיתי, האם שירה שנוגעת לארץ, לנופיה, למורכבותה היא בהכרח בעלת מסר פוליטי, או שיש דרכים נוספות להתבטא אודות הארץ והמקום. השיר המצורף הוא שיר פופתח ומענינת ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לחוה פנחס כהן