לספר קראתי "אין לי מקום" . עם כל המשמעויות של המושג "מקום". משמעויות אבסטרקטיות וקונקרטיות, הנוגעות לבית ולארץ. תוך כדי הכתיבה, חשתי עד כמה מנועה אני לאהוב את המקום הזה, חסר הגבולות והמדמם בכפל משמעויותיו. ותהיתי, האם שירה שנוגעת לארץ, לנופיה, למורכבותה היא בהכרח בעלת מסר פוליטי, או שיש דרכים נוספות להתבטא אודות הארץ והמקום. השיר המצורף הוא שיר פופתח ומענינת אותי דעתכם. (פעם ראשונה שאני פונה מכאן באופן ישיר וגלוי)
שבת שלום.
שבת שלום.
אין שם מקום
תֵּן בְּיָדִי כְּתַב כְּרִיתוּת וְשַׁלְּחֵנִי לַמִּדְבָּר כִּי אֵין לִי מָקוֹם,
אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ אֵין לִי מָקוֹם. קוּם קוּם כְּבָר וּשְׁמַע מָה מַה
שֶּׁאֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ שֶׁאֵין כְּבָר מָקוֹם בַּמָּקוֹם הַזֶּה, כָּל הַמָּקוֹם
מָלֵא כְּבוֹדוֹ שֶׁל מָקוֹם שֶׁלֹּא נִשְׁאַר לִי מָקוֹם לְיָדוֹ. אֲנִי מְדַבֶּרֶת
אֵלֶיךָ בְּגוּף שֵׁנִי וְאֵינְךָ שׁוֹמֵעַ, וּבְגוּף שְׁלִישִׁי שֶׁיְּצַמְצֵם קְצָת
אֶת עַצְמוֹ וְאֶת מְקוֹמוֹ וְהוּא לֹא זָז הוּא מְמַלֵּא אֶת הַמִּטָּה בְּכֻלּוֹ
וְנוֹתֵן לִי רַק רִיק פְּנִימִי שֶׁתִּהְיֶה הִתְרוֹצְצוּת הַקּוֹלוֹת בְּתוֹכֵנוּ
וּבֵינֵינוּ הַבַּיִת מָלֵא בְּכָל הֶהָרִים הַחֲפָצִים וְהָרָהִיטִים וְהַגְּבָעוֹת
וְהַמַּכְשִׁירִים הַחַשְׁמַלִּיִּים וְכַמָּה נְחָלִים שֶׁקָּנִינוּ כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ
בַּיִת סוֹפ סוֹפ אֲבָל אֵין לָנוּ מָקוֹם בְּתוֹךְ הַבַּיִת שֶׁאַדְרִיכָל
גָּאוֹן שִׂרְטֵט חֲדָרִים וּמִרְפָּסוֹת וּמִסְדְּרוֹנוֹת בִּבְחִינַת מֵבִין
אֶת נַפְשָׁם שֶׁל הַדַּיָּרִים
קוּם כְּבָר תַּקְשִׁיב לִי, אֵין לִי מָקוֹם אֲנִי נֶחְנֶקֶת
הִתְחַלְתִּי לִזְרֹק אֶת כָּל הַבֻּבּוֹת וְהַסְּפָרִים וְהַבְּגָדִים וְגַם
אֲרוֹנוֹת אֲנִי זוֹרֶקֶת מִכָּל הַשְּׁעָרִים מַשְׁלִיכָה מֵעֵבֶר לְסִפּוּן
הַחַיִּים הַחוּצָה אֶל הַיָּם הַתִּיכוֹן זֶה שֶׁעוֹשֶׂה אֶת כֻּלָּנוּ שְׁכֵנִים
עַל שְׂפָתוֹ אֲבָל אֵין לִי מָקוֹם. הַכֹּל חָנוּק עוֹד מְעַט
אֶתְלֹש מַשְׁקוֹפִים. אֲפִלּוּ הִתְחַלְתִּי לְנַקּוֹת וְלִזְרֹק אֶת
כָּל הַצְּמָחִים הַמֻּפְלָאִים שֶׁגְּדֵלִים בְּרַחְמִי, גְּדֵלִים בְּאָדֹם אַרְגָּמָן
שֶׁלֹּא הָיָה יָפֶה מִמֶּנּוּ בַּצְּבָעִים,
אֲבָל, נָתַתִּי לוֹ לִדְחֹף אֶת הַיָּד וּלְהוֹצִיא מִשָּׁם
אֶת הַצְּמָחִים וְאֶת הַשָּׁרָשִׁים כִּי כְּבָר הִגִּיעוּ מֵרַחְמִי
עַד צַוָּאר וְהֶחְנִיקוּ אֶת קוֹלִי כְּמוֹ שְׁרָכִים הַמְטַפְּסִים עַל גֶּזַע
שָׁכֵן. אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ אֵין מָקוֹם בְּשׁוּם מָקוֹם.
קוּם וּבוֹא אֵלַי כְּמוֹ עוֹף לֵילִי
כִּי הַלַּיְלָה עוֹשֶׂה חוֹר שָׁחוֹר בַּדְּבָרִים וּלְרֶגַע יֵשׁ שָׁם מָקוֹם וְאִם
רַק נַדְלִיק נֵר נְשָׁמָה קְטַנָּה, יִפְתַּח הָאוֹר חַלּוֹן אֶפְשָׁרֻיּוֹת
וְנוּכַל לְהַגִּיד, וַואלְלָה אֵיזֶה פּוֹרְטָל מְפֹאָר זוֹ כְּנִיסָה לְאַחְלָה
אַתְרָא וִירְטוּאַלְיָה מַמָּשׁ כְּמוֹ דוֹט קוֹם לֵית אֲתָר פָּנוּי הֵימֶנּוּ.
אֵין לָנוּ מָקוֹם פֹּה הַמָּקוֹם שֶׁנִּתַּן עַל מַגַּשׁ אוֹתִיּוֹת תְּחִלָּה
וְאוֹתִיּוֹת סוֹפ הָיָה רֵיק וּכְשֶׁהִתְיַשַּׁבְנוּ עַל הַכִּסֵּא לְיַד שֻׁלְחָן
מְכֻסֶּה מַפַּת אַי אַייי אַיייי הִסְתַּבֵּר שֶׁהַכִּסֵּא הָרֵיק
בְּעֶצֶם מִתְמַלֵּא גְּבָרִים גֵּרִים וְתוֹשָׁבִים אָבוֹת וּבָנִים וְנָשִׁים שֶׁהֵן
אִמָּהוֹת כְּבָר מִגִּיל שָׁלֹש אַתָּה מֵבִין מֶה עָשִׂיתָ
מֵהַמָּקוֹם הַזֶּה? וּבְכָל בֹּקֶר שֶׁהִשְׁכַּמְתִּי לַכֶּרֶם הָיָה שָׁם לְפָנַי
שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ וְהַשּׁוּלַמִּית וְעוֹד כַּמָּה נְסִיכִים שְׁחֻמֵּי עוֹר מֵאַגַּן
הַיָּם הַתִּיכוֹן וְכֻלָּם יוֹדְעִים לָשֶׁבֶת תַּחַת תְּאֵנַת שְׁכֶנְתָּם וְלִפְעָמִים
תַּחַת הַגֶּפֶן שֶׁמִּתְחַפֶּשֶׂת לְאִשָּׁה בְּעוֹנָתָהּ וּכְשֶׁבָּאתִי בַּבֹּקֶר אֶל הַתְּאֵנָה
רָכְבוּ עָלֶיהָ כָּל יַלְדֵי הַשְּׁכוּנָה אֲנִי אוֹמֶרֶת לְךָ אֵין לִי מָקוֹם
לְיָדְךָ אוֹ לְצִדְּךָ מִתַּחְתֶּיךָ אוֹ מֵעָלֶיךָ וְצַר לִי מְאֹד, צַר מְאֹד
וְאוּלַי אֵינִי אֶלָּא אִשָּׁה בְּגִרְסָה שְׁנִיָּה
וְנֶעֶלְמָה מִמֶּנִּי הָאִשָּׁה הָרִאשׁוֹנָה אֵין לִי מָקוֹם שַׁלְּחֵנִי
עִם מֵיטַב בָּנַי לַמִּדְבָּר אֶעֱשֶׂה אוֹתָם פִּרְאֵי אָדָם לְמַעַנְךָ.
בְּבָתִּים אֲחֵרִים שֶׁמֵּעֵבֶר לַיָּם רָאִיתִי נְהָרוֹת זוֹרְמִים וּמַשְׁפִּילוֹת
שְׁפֵלוֹת מֵהֶהָרִים וּבִקְצוֹת הַמְּצָרִים נִצָּבִים מִגְדְּלֵי שְׁמִירָה
לְתַלְפִּיּוֹת וְיֵשׁ שָׁם מָקוֹם לְכָל מִלָּה עַל הַמַּפָּה הַגֵּיאוֹגְרָפִית
וּבַבַּיִת שֶׁבָּנִינוּ בְּמַשְׁכַּנְתָּא פְּרוּשָׂה לְכָל חַיֵּינוּ נִמְצָא
בָּנוּי עַל תְּהוֹמוֹת מִלִּים וּנְבִיאִים וּשְׁנַיִם אוֹחֲזִין בֶּחָצֵר וּבְגַג
הָרְעָפִים וּבְעַמּוּדֵי שְׁלֹמֹה וּבַחַלּוֹנוֹת אֲבִישַׁג שַׁלְּחֵנִי לַמִּדְבָּר כִּי
תַּחְתַּי תְּהוֹם קוֹרֵא בְּמִלִּים שֶׁאֵין קוֹרֵא וְאֵין קוֹשֵׁב
שָׁם אֵשֵׁב וַאֲדַבֵּר אֶל הָעֵצִים וְאֶל הָאֲבָנִים וּבָנַי רוֹאִים כְּרוֹעִים
וְאֶעֱשֶׂה לִי מָקוֹם יַעְנִי HOME
מִתּוֹךְ הַדָּבָר בַּמִּדְבָּר. נְקֻדָּה co.il.
הוקסמתי מהשיר, מאוד מאוד נהניתי לקרוא, גם קצת הזדהיתי עם תוחשת המחנק לגבי ארץ, בית,רחם, מקום על העץ.
לפעמים, כשעולה התחושה כל מה שצריכים הוא מקום מפלט . אהבתי את המקום שלך, לילה , שאפשר לעשות בו חור על נר, לא חושבת שזה מספיק כשאין מקום.
ושוב, דילגת יפה בין כל המקומות בחיפוש אחר מקום, אהבתי מאוד.
מפת אי אי אי- מגש אותיות תחילה- פשוט יופי.
תודה לך סיגל. עניין המקום חזק עלי
תודה לך סיגל. עניין המקום חזק עלי
חוה, אני רואה שהסוגיה העקרונית היא בנפשך, ולפיכך מפנה אותך בינתיים לשני ספרי מחקר רלוונטיים שיוכלו לעניין אותך: "פייטנים ובריונים" של חנן חבר, שבו יש הסבר ממצה של השאלה מהו שיר פוליטי (וההבדל בינו לבין שיר אידיאולוגי, אלה הם שני מושגים שונים)וכן לספרה של חמוטל צמיר, "בשם הנוף", שדן בנושא של לאומיות ומגדר בשירה.
לשירך החדש אחזור במהרה בימינו בהמשך.תמר
תמר
תמר, את צודקת, הנושא חשוב ומרכזי בעיני. ולאחרונה הגתי ערב מוסיקלי של שירה ומוסיקה עם אורי לישמן, בבית אבי חי בנושא זה. את הספרים שהזכרת, אני מכירה. אשמח לפתח את הנושא
חוה, נתתי לך בינתיים תשובה שנייה נוספת בשיר "וידוי". ראי, ועוד נמשיך. תמר
לחוה שלום
אין לי מקום
חויה חונקת, מצמצמת את הנפש, גורמת לתחושה של סבל פנימי…
האורך של השיר גרם לי להרגיש את האין מקום…
להתראות טובה
תודה טובה, הכנסתי אותך למקום שלי שצר בו המקום ובכל זאת מצאת בו מקום:-))