חוה פנחס כהן משוררת, מנחה ומרצה. עורכת כתב העת דימוי
אושר בכנסת בקריאה שנייה ושלישית חוק הקמת הזרם החמישי בחינוך – "הזרם הממלכתי המשלב הדתי-חילוני".
הידיעה הצנועה הזאת, היא אחד ביטויים ל"שריטה" הקשה של בני דורי, בני דור מלחמת יום הכיפורים. במשך רוב שנות חיי מאז הצתיכון, היתי חלק מקבוצה לא מבוטלת של אנשים שחשו אי נחת מהתרגום הפוליטי שעשתה החברה הישראלית למושג "יהדות" וללמושגים: "דתי" ו"חילוני" . אני שייכת לאותם אנשים המגעגעים יום יום לתכנים ולעולם היהודי העשיר ביותר בשפה, בלימוד, בספרות ובתרבות עשירה ומשתרעת על פני מאות ואלפי שנים שהביטוי הראשווני שלה הוא בעברית ובטקסטים שירשנו. השאלה מהו ה"פרקטיס" של היהדות ומהי מידת המחוייבות לאורח החיים היא שאלה מאד אישית בעיני, בעוד שבחברההישראלית שאלה זאת, מתורגמת בצורה סוציולוגית או פוליטית.
כאשר הקמתי עם אישי משפחה והיה עלי לבחור מסגרת לימודית לבנותי, לא היתה שום מסגרת המתאימה להשקפת עולמנו, ולשילוב אותו אנו חיים בין מחוייבות ליהדות ולבית היהודי לבין התרבות הישראלית על ביטוייה ה"חילוניים". לפיכך, שלחנו את בנותינו לבתי ספר שלא הלמו את השקפתנו והדסוננס חדר ללכל רגע בחיים. נאבקנו לטובת השינוי, עבר דור ועברו שניים ושלושה, בנותי כבר לא זכו לשינוי שהתבקש כאן לפני ארבעים שנה , אני חשתי החמצה וצער רב.
אבל, הנה , אולי, הצעת החוק שאושרה יש בה תקווה לשינוי ולמקום לאנשים שאינם מתאימים להגדרה הסוציו תרבותית שהפוליטיקה הישראלית הקרתנית, כופה על אזרחיה. אולי.
אכן סוף סוף ינתן פתחון פה גם ל"דתיים לייט".
תחשבי קדימה – זה יכול להתאים גם לנכדים/ות.
((-;
המחיר ששילמנו גבוה מדי והנשימה שלי קצרה מדי. אני חכה לדור שיפריד בין הפוליטי למהותי, או שהמהותי יוליך את הפוליטי ולא, הפוך.
מהו בדיוק המחיר ששילמת אולי תפרטי?
נתחיל מהעובדה הפשוטה שאין ולא היו בתי ספר תואמים את החינוך בבית שלי ובבתים רבים שהם מסורתיים מטבעם, אך אינם שייכים לסקטורים דתיים מבחינה פוליטית או סוציולוגית. בעובדה שאצלנו בבית כמו בבתים אחרים של בני דורי, יש מקום לחיים יהודיים מחייבים ועשירים ואין סתירה עם התרבות הישראלית החילונית ועוד.
אני מהילדים האלה שהפער בין בית ההורים לבין המורות החרדיות בממ"ד (וגם הלא חרדיות, בעצם)היה בלתי ניתן לגישור.
הילדים שלי לומדים באחד מביה"ס שיכנסו לזרם הזה – מבחינה חברתית והבניית הזהות זהו תהליך מופלא ומרגש ונכון.
מבחינת התכנים עדיין יש הרבה מה לעשות. השמרנות ממשיכה – אמנם מצבה טוב מזה שבביה"ס הדתיים (שעוד מעט יפרידו את הילדים בשלב הפגיה) וגם מזה שבחילוניים, אך קשה לגשר בין מי שעזב את העולם הדתי בגיל 19 ולא מבין מנין באות כל הנשים "הרפורמיות" ומבקשות שבנותיהן והן תעלינה לתורה, בין מי שסופר כמה ילדים דתיים יש בכיתה של הבת שלו (כאילו שזו תעודת ביטוח)ומי שמופתע כשמדברים על לימוד יהודי-חילוני (גם חילוניים, באופן עצוב ולא מפתיע, מופתעים מהדרישה הזו – מהי יהדות חילונית?).
עסק מורכב ורב מהמורות ששווה לחוות אותו, למרות הכל.
היי מיכל, לא רק שווה לחוות אלא גם מסעיר מאד, אבל, יש לזה מחיר. המהפכה באה מלמטה. הצורך בבתי ספר בעלי אופי החורג מההגדרה הסוציולוגית או הסקטוריאלית. המהפכה החלה מהמשפחות עצמן, מלמטה.
היי חוה
נושא חשוב.
לא שמתי לב לידיעה הצנועה.
אך טוב שדברים אינם מקובעים
להתראות טובה
גם למשפחתי זה היה עוזר.
רציתי שידעו קצת יהדות והן הגיעו לבני ברק ועשו לי מרד בבית.
חוה, כמוך אני חושבת שהיפקענו מאיתנו את היהדות, היפקענו משום שלא דרשנו יותר יהדות בבתי הספר הממלכתיים. בדור שלי למדנו יותר יהדות מהדור של בני, אז מה היא הריאקציה? במקרה הקיצוני חזרה בתשובה, ופחות קיצוני- אלה ההתארגנויות הקבוצתיות ללימוד היהדות. בעיני זה מבורך, ידיעת המקורות שלנו של אבותינו ואבות אבותינו אינו גורם לכוויות, רק מעשיר, פותח קשר שניסגר. קצת מוזר שאנחנו יודעים כל כך הרבה על יון ורומא, ובודהיזם ו… ולא יודעים כמעט כלום מהמקוקורות שלנו. הדור האחרון שטייל במזרח וחיפש את עצמו הבין משהו שהממסד לא הבין. אני מקווה שבתי ספר משותפים יקרבו בין חלקי הגוף הקורא לעצמו עם ישראל.
סבינה, אמרת במשפט אחד את כל הסיפור. "רצינו שידעו קצת יהדות" כלומר, שלא יהיו בורים. שידעו את מקורותיהם, ובפועל הכנסת אותם למקום הכי מחייב. למקום שהרגיש בעלוש על היהדות ובטחון שהנוסחה שלו, היא הנוסח היהודי הנכון לחיות וללמד. המרד שקיבלת, הוא אך טבעי. הילדים חשו את אי התואם. את התואם הזה יש לתקן.
היהדות שייכת ליהודים (יצא לי משפט שכזה) ובזה אני רוצה לומר, שנפלה בחלקנו ירושה נפלאה ומרתקת ואין לשום קבוצה בין היהודים זכות לנכס אותה לעצמה, אלא, לראות ביהודת את המכנה המשותף. בתי ספר, חינוך פורמלי, הם המקום הטבעי להתפתחותה ולהפצתה של ירושה זו.אף אחד לא צריך להרגיש מאויים מכך שהידע מתרחב אלא, להיפך.
לאיזה בתי ספר שלחת את הילדים שלך? האם את מרגישה שהצלחת בבחירות שלך?
למרות שאין נמען לתגובה אומר את העובדות. בתי הגדולה, למדה בחינוך הממלכתי ושלושת בנותי למדו בבית הספר היסודי בממלכתי הדתי ובשנות התיכון, בבתי ספר דתיים בעליי כוון מיוחד כמו בית ספר פלך או התיכון לאומנויות.