מאחר והתפתח דיון על תכונותתיו של האל, ואולי על הנסיון האנושי המוגבל כל כך לנסות ולהגדיר ולצייר את הבלתי ניתן, במילים. מילים המקרבות מוחש למופשט ומאפשרות למשהו שלישי להתחולל . יצר הנגיעה בבלתי ניתן להגעה מושך את המילים להגביה עצמן אליו. וכך אומר הרמב"ם במוטו שבחרתי לספרי "שירי אורפאה" מתוך "שביעית".
"על הקול נאמר שהוא מתהלך
על פי השאלה זאת היא
כל לשון הליכה
המוסבת על האל יתעלה
רצוני לומר
שלשון זאת הושאלה
שלמה שאינו גוף."
הרמב"ם, מורה נבוכים, עמ" 60
איך תוכלי את להסביר את שני המשפטים האלה:
"כל לשון הליכה
המוסבת על האל יתעלה
"
חוה, עם כל הערכתי הרבה לרמב"ם, אני מעדיף את האפשרות של אל מואנש שאפשר לשוחח ולדבר שיכול להגיד: "נצחוני בני, נצחוני בני" או כשאעלה לו על העצבים, או לחילופין יסתתמו טענותיו, או שבמוגבלותי לא אביןאת כוונותיו שיגיג :"שתוק, כך עלה במחשבה לפני".
שמעתי פעם את משה הלברטל אומר שתפיסת ימי הביניים הרחיקה את האפשרות לשיחת נפש של המתפלל עם האל.
אז אתה כנראה מעדיף להשתייך לבורג"ינים
לפיכך גם חז"ל משתייכים לבורג"ינים, לכבוד הוא להיות אתם שם
ליעקב ולמוישלה, לא ברור לי מאין הגיעו הבורג"ינים לכאן. אבל, השיחה עם האל, לדעתי, אינה תלוית הזמן ההסטורי. תמיד מצא האדם נתיב לשיח עם האל. אם דרך התפילה ואם דרך השירה ואם דרך השיח של החברותא בבית מדרש.לפעמים, גם דרך האהבה. או ההתבוננות בטבע.
לכן הספרות המדרשית יצרה את האופציה הספרותית בה לאל יש קול ודיבור אנושי והוא מנהל איתהו שיחה מתמשכת. הרמב"ם, לעניות דעתי, מנסה להעמיד עולם פרשני מכוונה של ההלכה.
משוררים שחושבים שהם דוברי "קולו של האל" צריכים לעבור בדיקה נפשית לברור עמוק. ומוטב לעשות את זה בשלב זה ולא לחכות לבעיות שגעון גדלות נוספות.
מי הם המשוררים בעלי שגעון גדלות? מי מדבר בשם האל?
הרמב"ם?
הרמבם לא היה משורר, הוא היה הרבה יותר ממשורר, מדוע את לא עונה לשאלה הראשונה שנשאלת?
איפה שמדברים על אלוהים יש מלחמות
איפה שחושבים שיש בעלות על אלוהים נשפך דם
הרמבם לא דיבר בשם האלוהים, הוא נתח משמעויות העולות מתוך פסוקים כתובים בדרך צנועה ורבת הדר.
להבדיל ממשוררים המתחזים לדוברי קול האלוהים שבטוחים שהם צלמו ודמותו בחסד ורחמים.
נכונה מאוד התגובה האלמונית, אבל תסמין המלחמות נובע מהתיימרות המשורר לשלוט בקול האלוהים ולדבר מגרונו
כל הצרות מתחילות משם.