רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן

רשת של שקרים טוותה לבן זוגה ונלכדה בה בעצמה. מקפידה שלא ייקרע אף חוט בין שום כזב לאף הונאה. פיתחה יצירתיות ודמיון לצורך עבודת הטווייה והיא עסוקה בהם על בסיס של 24/7 – ערנית יותר מתמיד. מגלגלת בראשה תסריטי כישלון ורגעי עימות לעת חשיפה עתידית. מכינה תשובות מתחמקות כאלטרנטיבה לקריסה כוללת של הרשת שטוותה. מה שמחזיק אותם יחד שנים כה ...

    היתה שם אהבה. יש שם אהבה גם כיום. אחרת. נדלקה ביניהם אהבה לפני שנים רבות וכיאה לאהבה בתחילת דרכה הם דחו את חששותיהם של כל מי שחששו מסביב מפני הפרש הגילאים. שבע עשרה שנים מבדילות בין גילו לגילה. ל"טובת" מי? ל"רעת" מי? הוא היה ונשאר מבוגר ממנה בשבע עשרה שנה. אין משמעות להבדלים בגיל לצורך התאהבות. כך הם ...

עלו כאן כמה פוסטים על השואה ועל הזיכרון. גם בשואה הוכחה עליונותן המנטלית של נשים. אני יודע שזה איננו הנושא המרכזי וגם לא בדקתי זאת בכלים מחקריים, אך לי יש זיכרון אישי שמניע אותי לכתוב על כך: סבתי, אחות אבי, נשארה בגטו וורשה יחד עם ביתה, לאחר שאבי ברח לרוסיה. בעלה, סבי, נלקח ברחוב והועבר למחנה מעבר בדרך לטרבלינקה. שם ...

הוא עובד מדינה בכיר. היא מובטלת למעלה משנה, יושבת בית. מתפרנסים ממשכורתו המכובדת, ברוך השם לא חסר כלום. המשרד הממשלתי, כמו כל השירות הציבורי, סגור ומסוגר בחול המועד. (השד יודע למה ולמה זה מתקבל כאקסיומה גדולה יותר מזריחת ושקיעת החמה.) הצאצאים כבר מזמן התפזרו לארבע כנפות. עכשיו הם שני אנשים בחמישה חדרים של קוטג' ענקי. בכל ימות השנה הוא יוצא ...

מלאני נא, היא אמרה. אל תותיר בי סדקים עמוקים פן יחמקו צלילַי מבוכתי וינוסו ממני. נקווים בי נחלַי, לחשה. סכור נא מבואותיהם באבן צוּרך, כה חדה היא. בסוף המדרון גלגלני נא, עטופה בחלומותיך, לתהום מתוקה.   שם תפתח בי שערים: נקבים, נקבים.   כפותה וחרותה למענך.  

הנכס האחרון שלך עלי אדמות, אמא, נמכר היום. לא גדלתי בדירה הזו, אלא בבית הקודם, צמוד הקרקע. את ואבא רכשתם את הדירה לאחר שכבר יצאתי מהבית. בתקופה מסויימת גרנו אני ומשפחתי ברחוב המקביל והיינו מנופפים לשלום מהמרפסת. כשאבא נפטר – ישנתי בדירה זו איתך בימי השבעה. היו אלה הלילות היחידים שישנתי בה. עם מעברך לבית אבות – גר/ה כל ילד/ה ...

פעם ראשונה בחורף המזוייף הזה, 29 למרץ, שאני שומע טיפות גשם חזקות מנגנות על התריס. שמונה בבוקר. אני קורא במיטה את באמצע מכתבה של פליציה לאהובה המת נוקש הגשם הרומנטי על אדן החלון בקצב אחיד ומתרונן. היא כותבת לו בין היתר: "……יקירי, כל זוג מספר שקרים קטנים ולבנים שלא נראים שקריים באותו רגע. רבים טוענים שהם אוהבים משהו, גם אם ...

כשהתקרבה החתונה שלה בצרפת – שמעתי צקצוקים צדקניים מאגפים שונים. שמעתי אותם, את הצקצוקים מלאי ההתחסדות וגלגולי העיניים, מפי א-נשים שונים/ות. להלן מבחר צקצוקים, בכחול, ותשובות שלי באדום: הוא יהודי? הוא איש טוב ומייטיב. היא ירדה מהארץ? ראשית – אין דבר כזה "יורד" ו"עולה". יש "מהגר מ…" ו"מהגר אל…" בפועל – היא היגרה לצרפת לחיות עם בן זוגה. אתה יודע ...

  תוך כדי קריאת הספר "זרה בגן עדן" של רות אלמוג (אימה של חברתנו אליענה) התוודעתי לסופרת ומשוררת מעולה אך נשכחת – אינגבורג בכמן: http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%99%D7%A0%D7%92%D7%91%D7%95%D7%A8%D7%92_%D7%91%D7%9B%D7%9E%D7%9F מאוד התרשמתי משני השירים שבחרה רות אלמוג לצטט: מתוך "כל הימים" כבר אין מכריזים על המלחמה אבל היא נמשכת. החרפה היא דבר יום ביומו. הגיבור נשאר רחוק מן הקרבות. את החלש שולחים אל קו האש. ...

לאחרונה אני מקבל כאן תגובות לפוסטים שונים אשר תוהות מדוע אני מתפלא או שואל שאלות לגבי התנהגויות מסוימות של נשים. חלק קטנטן מתגובות אלה נכתב אפילו בטון כועס לכאורה. אולי זו הרגישות שלי שמפרשת כך את התגובות, אלא שגם כך יש בי צורך להבהיר: שאלות שאני שואל (בעיקר את עצמי) ותהיות שאני מעלה לגבי נשים באות ממקום של רצון להבין. ...