רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן

פרוייקט מיוחד בעבודה דרש מאמץ מיוחד לטורך חודשים יד ביד עם פקידה מחברת העל. היא, שהיו לה גם קליינטים אחרים על הראש, באמת השתדלה לעזור ולא עשתה שום חשבונות של זמן. שעות ארוכות (ובייחוד נוספות ומאוחרות) לאט לאט הציתו בי רגש מיוחד כלפיה. כיבדתי והתאפקתי כדי שלא לחרוג מקורקטיות של עבודה. עד שכבר לא יכולתי יותר. כתבתי לה מכתב ארוך ומפורט על ...

שבועיים בדיוק לאחר נישואינו קיבלתי טלפון מהקיבוץ, שבו נשאר בני מהנישואים הראשונים: "אתה בא עכשיו לקחת אותו אליך!" לפני שיצאתי לדרך אמרה לי: "זו ההזדמנות שלנו לקחת אותו לתמיד (באישור בית המשפט), כי ילד איננו משחק, וגם לא חפץ שמטלטלים ממקום אחד לשני." בחמש אחר הצהריים נחתתי חזרה – עם ג"ינג"י חמוד בן 5, ועם שקית אחת קטנה (2 גופיות ...

היא תמיד היתה, הווה, ותהיה רכה ועגולה. בכל מצב – כשמעביר את ידי עליה (ולא חשוב איפה), ברוך ועגלגלות היא נענית. מלטף לחי, נוגע בכתף, מחליק על הגבה. תמיד נתקל בעגלגלותה הרכה. בלי קשר לסקס, וגם כשנתקלים במטבח – הרכות מדהימה, והעגלגלות שובה את הלב. עברה כבר דיאטות אין סוף כדי "להרגיש טוב עם עצמי". כמובן שאני תומך ומסייע. אבל ...

אני מאוד אוהב את גיסתי, אחות אישתי. גיסתי נולדה בשנת 48 בקיבוץ. בגיל שנה וחצי חלתה בדלקת המוח. למרות שהקיבוץ לא הסכים שאימה (חמותי לעתיד) תשב לידה – היא צפצפה צפצוף ארוך, וגם עזבה את הקיבוץ. לא עזרו שום תרופות ושום טיפולים. המוח הפסיק להתפתח, וגיסתי נשארה אילמת עם פיגור שכלי קשה. עד גיל 12 גדלה בבית. כשמחלתה החלה לתת ...

  באמצע בית המרקחת, כשהגיע רגע התשלום, האישה בארנקה ובתיקה חופרת. חופרת, הופכת, מרוקנת, מחפשת בידיים רועדות ומגיעה למסקנה: " כרטיס האשראי איננו. הלך לאיבוד." (זה כרטיס האשראי שלי, שבכוונה נמצא בקביעות אצלה, בשל תנאיו המיוחדים שכדאיים לקניות שהיא תמיד עורכת). אני מניף ידיים בחוסר אונים, וכמעט מסרב להאמין. זה לא שאין איך לשלם. יש כרטיסים אחרים. אבל אני כועס על ההזנחה ...

אישה חזקה שואפת לדבר אחד יותר מהכל. האישה הזו שואפת לעבור את הגיל שבו נפטרה אימה, אישה חזקה עוד יותר. החזקה יותר נאבקה עם סדרת מחלות מגיל צעיר. בגיל 58 בלבד הרימה ידיים, ונכנעה ל"מחלה שלא סולחת" (ציטוט מדברי האיש שאיתה היה). ומאז – האישה החזקה שואפת, מייחלת, מתפללת – יותר מכל דבר אחר: לעבור את הגיל הזה. זה יקרה ...

למרות כל מה שהאכלתי אותך, ולמרות הסבלנות שלפעמים פוקעת – יש לי רק בקשה אחת: אל תייתמי אותי! התחלנו תיכוניסטים, עברנו צבא ומשברים: "כשאת אומרת לא – למה את מתכוונת?" היה עקרון מוביל (שלך), שאני תמיד איחרתי להבין. לבסוף התגבר ה"גורל" על כל מכשול, והציבנו זה ליד זו וזו ליד זה, לבושי לבן על מדרגת החיים הראשונה. לרוב אני הייתי ...

מפי חברי, אמיתי סנדי, שמעתי את הדברים המופלאים הבאים: "אולי בשלב הזה צריך להזכיר עד כמה שונה מערכת קבלת ההחלטות האנרכיסטית ממערכת קבלת ההחלטות בחברה היררכית כמו הצבא או העדה החרדית: אין מנהיגים, ושום קריאה לפעולה איננה צו. ביודעם את הסכנה, פעילים אנרכיסטים מרכזיים עובדים קשה לצמצם את האגו, כדי להמנע ממצב של סגידה אישית למנהיג, שמובילה לציות עיוור. יש ...

במסדרת שטיפת המוח הכללית, מאז ומעולם, חונכתי גם אני ש"לשקר אין רגליים", "האמת תמיד מתגלה בסוף", ושאר ירקות. נכון? לא נכון? לא חשוב – העיקר שהמוחות השטופים לא יטרידו, וחס וחלילה שלא יחשבו חשיבה עצמאית. כאן אני חייב להודות, ואני עושה זאת בשמחה שלא תמיד ה"אמת" היא נר לרגלי, וזאת אף לפני התחלת ההתפלספות על מהי אמת, האם יש אמת ...

אני עצמאי קפיטליסט. חושב כמו אנרכיסט. בפועל – קומוניסט. מה עושים עם הסתירות האלה? הקומוניסט שחושב כמו אנרכיסט עוד מילא. אבל איך מיישבים את נושא הקפיטליסט בפועל? פשוט לא מיישבים! אם אנרכיה היא, בין היתר, בלגן – אז אין פלא שקיימות בתוכי סתירות. ובכלל: האם אני חייב איזה שהם הסברים? ולמי? לכל היותר לעצמי. ועם הסתירות שלי אני חי דווקא ...