רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן
במסדרת שטיפת המוח הכללית, מאז ומעולם, חונכתי גם אני ש"לשקר אין רגליים", "האמת תמיד מתגלה בסוף", ושאר ירקות.
נכון? לא נכון?
לא חשוב – העיקר שהמוחות השטופים לא יטרידו, וחס וחלילה שלא יחשבו חשיבה עצמאית.
כאן אני חייב להודות, ואני עושה זאת בשמחה שלא תמיד ה"אמת" היא נר לרגלי, וזאת אף לפני התחלת ההתפלספות על מהי אמת, האם יש אמת אבסולוטית וכו".
כשנוח לי – אין כל בעייה להמציא איזה שקר טוב, להסתכל בלי בושה בעיני אלה שאני מספר להם את הבדייה, ולפעמים (רק לעיתים רחוקות) אני נוטה אפילו להאמין בו בעצמי.
מן הזדהות כזו.
וחוץ מזה:
כל כך הרבה שקרים ממוסדים ומכוונים רוחשים מסביב, כל כך הרבה הטעיות שעיקרן כוונות רעות –
אז למה שגם אני לא אשתתף בחגיגה?
לפחות אני עושה זאת מתוך איכפתיות (לעצמי) וכוונה טובה (כלפי).
אם איזה שקר בריא משרת את צרכי באופן פרודוקטיבי – יבורך!
לא יודעת,
זה כבר נראה לי מעבר לאנרכיזם.
זה לא שאין מקום לבדוק את מושג האמת שנלקח כמובן מאליו, ולבדוק האם אמת זה טוב בכלל, מעבר להיותה נורמה מוסרית מקובלת.
אבל אנרכיה היא יותר התקוממות כנגד הממסד, על כל ערכיו יכול להיות,
גם על ערך האמת, אפשרי.
רק שאם אתה למשל גם בוחר לנסות את כל זה על חבריך הקרובים או אנשים אחרים הקרובים אליך, פה כבר לא מדובר על אנרכיה, אלא סתם על אדם שלא ניתן לסמוך עליו,
ושלא ברור אם כוונותיו טובות בכלל.
מעניין אותי האם אתה גם בעד להציב לעצמך גבולות, או האם אתה חי על פי עקרונות כלשהם, מלבד עקרון האנרכיה, בו אתה נשמע אדוק 🙂
היי רונית!
"רק שאם אתה למשל גם בוחר לנסות את כל זה על חבריך הקרובים או אנשים אחרים הקרובים אליך".
חלילה וחס + חס וחלילה!
רק, ואך ורק מול מימסדים ורשויות.
עם אלה שאני מחבק (משפחה וחברים) – אמת, כל האמת, ואך ורק את האמת!
(ותאמיני לי – יכולתם לסמוך עלי חזקה כפלדה, ולכן חשובה הרבה יותר אפילו מאנרכיזם אדוק!).
אם ככה, סבבה.
למה לא ?
אני מאמינה באנשים ששואלים שאלות ובוחנים ולא לוקחים כמובן מאליו,
ככה מונעים ריקבון.
העניין בבלוג הזה כלל לא קשור לאנרכיזם בשום צורה.
זה פשוט גיל התבגרות מאוחר/ שני . כולנו בגיל 15 צעקנו "נמאס לי", תחמנו וחשבנו שזה נורא בסדר, לא טרחנו ליישב אצלנו סתירות פנימיות כי אנחנו נורא חכמים. הבלוג הזה מחזיר אותנו לימים ההם.