רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן

נתקלתי אתמול באמירתו של הפילוסוף הבריטי: "פילוסופיה היא האמצעי כיצד ללמד אדם לחיות בלי הוודאות, ועם זאת בלי שהספק ישתק אותו." למרות שלא הייתי זקוק להגדרה דחופה של הפילוסופיה, אני מתחבר לחלוטין לדברי החוכמה הללו. רצים לי בראש הרבה תסריטים של יומיום שאמירה/הגדרה זו יכולה לעשות בהם סדר ולהשקיט את הנשמה.

בכל ביקור בספרייה לצורך החלפת ספרים, אני ניגש קודם כל לדלפק הכותרים החדשים. בדרך כלל אני מוצא שם את מבוקשי (שאף פעם אינני יודע מראש מהו). הספרנית כבר מכירה את הנטייה הזו שלי, צוחקת איתי עליה ברוח טובה ואומרת לי: כל ספר שאתה לוקח מהדלפק הזה – חובה עליך לתת לי עליו ביקורת כשאתה מחזיר לי אותו. אתה בשבילי ה"מגדלור" ...

שגרה שבדרך כלל עושה סדר בחיים, לרוב גם מסרסת חלומות. שגרה שלפעמים יש לברך עליה, לרוב גם משתקת כנפיים. שגרה שנוח לעקוב אחריה בעיניים עצומות, לרוב גם ממלאת את החזה בזעם.

מספרת לי סיפור קטן בבוקר. סיפור על חתונה של חברה לעבודה ועל המוזמנים אליה. בין יתר המוסמנים היא מציינת את שמו של א., שיגיע לחתונה מביתו שב… "מה, הוא גר שם עכשיו?" אני שואל. "כן, קודם גר בירושלים ועכשיו שם." "אז מה – גם הוא משתייך לפנאטים שב…?" (טייפון בעל שלושה ראשים מתכווננים מתעורר). "למה פנאטים? הוא גר ב… כי ...

  "אני יוצאת קצת יותר מוקדם, בשביל להימנע מהפקקים." "אוקיי," (שפתיים נפגשות בפעם השנייה הבוקר). "נסיעה טובה ויום נעים." "תודה, גם לך." 150שניות לאחר מכן: "היי, שכחתי משהו." "שוב את הפלאפון?" (יש לה נוסף במכונית).   "אל תתחיל איתי עם הפלאפון. לא רוצה לפתוח את היום  במריבה." "סליחה, רק חשבתי שמה שקורה לך לפעמים קרה שוב." "שכחתי לבקש ממך משהו." ...

אבסורדים ברמה המחשבתית והמילולית: לייחס צביעות ליפה נפש. לכבוש יצר בריא. לפשוט את הצוואר בפני מאכלת הנורמליות. למלמל כל בוקר "מודה אני" בלי סיבה ממשית. לפרנס אוכלי חינם. כנראה שתהיינה עוד רשומות כאלה…

זאת מהאוסף הנדיר שבפוסט הקודם ראויה להרחבה. היא אוספת שקרים ומעשי רמייה כלפי הקרובים לה ביותר. אוגרת אותם בשקיות מחוררות, שמאיימות להתפורר בכל רגע. שכבות השקרים בנויות אחת על גבי השניה. בכל שכבה נשבר שיא ההטעייה מהשכבה הקודמת. לפיכך נדרשות לה יצירתיות ומשמעת ברזל 24 שעות ביממה. ערנות וכוננות מפני נפילת האבן הראשונה של מגדל הבבל הזה, נפילה שעלולה למוטט ...

אוסך נדיר ומיוחד היא צברה במגירותיה. שנים שהיא אוספת בדקדקנות ובאובססיביות כל מוצר שיוצא לשוק הספציפי הזה, וגם כאשר המוצר ו/או השוק עוברים מן העולם – אצלה הם ממשיכים לקבל אותו יחס, נשארים באותה מגירה ולא יוצאים מהמחזור. יכולה לדקלם את הפריטים אחד לאחד מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה – גם אם יעירו אותה באמצע הלילה. הם טבועים בה והיא בהם. ...

יש לי דודה בחיפה. אחות של אבא. גדלתי כבן יחיד (אוכל את כל הטוב, יחד עם כל הלא כל כך טוב) במשפחה מזרח אירופאית טיפוסית. הרבה קשרים עם הדודה הזו לא היו לי, בגלל הנהלת חשבונות מסובכת של הורי, שהתנהלה בלשון מזרח אירופאית – אותה לשון שהיא רכה כאשר "השכנים מסתכלים", וחדה כתער בחדרי חדרים. אבא נפטר לפני 18 שנים. ...

למה היא צועקת כל כך? צועקת עלי. במקום אחר ובזמן אחר בחרתי לכתוב עליה, ודווקא דברים לא רעים בהכרח (למרות שהיה לי שק מלא מכאלה). והיום היא פתחה בבוקר בצעקות – עד שמתפוצץ לי המוח. לצורך הכתיבה ההיא סרקתי במחשב תמונה שלה. פעם ראשונה בחיים. נזקקתי לערוך את התמונה מטעמי נפח ומקום בדף. זאת אומרת – קיצצתי בה, והיססתי מעט, ...