טקס בוקרי

"אוקיי," (שפתיים נפגשות בפעם השנייה הבוקר).

"נסיעה טובה ויום נעים."

"תודה, גם לך."

"היי, שכחתי משהו."

"סליחה, רק חשבתי שמה שקורה לך לפעמים קרה שוב."

"שכחתי לבקש ממך משהו."

"מה?"

"תסדר היום קצת למטה?" (מזל שיש למטה ולמעלה 
                           ככיוונים כלליים).

"את מה לסדר?"

"למטה, אמרתי לך."

"הבנתי, אבל את מה בדיוק?"

"אתה למעלה או למטה?"

"למעלה."

"אז תרד רגע למטה, אני מחכה."

"ירדתי."

"תסתכל מסביב ותראה את מה שצריך לסדר."
.
.
.
.
.
"למה שלא תגידי לי את מה לסדר כאן למטה?"

"מה, אתה לא רואה?"

(בא לי להסביר לה שבגבר עסקינן, ואין דין עינו של גבר
 כדין עינה של אישה, אבל אלוהים ישמור אם אעשה זאת)

"אה…"

"אני סומכת על האינטליגנציה שלך שתראה. ביי."

"להתראות."

מי שלא נקלע אף פעם לסצינה הזו (בתנאי שהבית מאוכלס
                                   בזוגיות של גבר ואישה)
או שהוא/היא שקרן/ית,
או שהוא/היא עצלן/ית,
או שהוא/היא מושלם/ת.  (איך זה נזכרתי פתאום להתבטא
                          בשוויון בין המינים…) 

אני?
כנראה שהאופציה השנייה.