רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן

עלו כאן כמה פוסטים על השואה ועל הזיכרון. גם בשואה הוכחה עליונותן המנטלית של נשים. אני יודע שזה איננו הנושא המרכזי וגם לא בדקתי זאת בכלים מחקריים, אך לי יש זיכרון אישי שמניע אותי לכתוב על כך: סבתי, אחות אבי, נשארה בגטו וורשה יחד עם ביתה, לאחר שאבי ברח לרוסיה. בעלה, סבי, נלקח ברחוב והועבר למחנה מעבר בדרך לטרבלינקה. שם ...

הוא עובד מדינה בכיר. היא מובטלת למעלה משנה, יושבת בית. מתפרנסים ממשכורתו המכובדת, ברוך השם לא חסר כלום. המשרד הממשלתי, כמו כל השירות הציבורי, סגור ומסוגר בחול המועד. (השד יודע למה ולמה זה מתקבל כאקסיומה גדולה יותר מזריחת ושקיעת החמה.) הצאצאים כבר מזמן התפזרו לארבע כנפות. עכשיו הם שני אנשים בחמישה חדרים של קוטג' ענקי. בכל ימות השנה הוא יוצא ...

מלאני נא, היא אמרה. אל תותיר בי סדקים עמוקים פן יחמקו צלילַי מבוכתי וינוסו ממני. נקווים בי נחלַי, לחשה. סכור נא מבואותיהם באבן צוּרך, כה חדה היא. בסוף המדרון גלגלני נא, עטופה בחלומותיך, לתהום מתוקה.   שם תפתח בי שערים: נקבים, נקבים.   כפותה וחרותה למענך.