מלאני נא, היא אמרה.
אל תותיר בי סדקים עמוקים
פן יחמקו צלילַי מבוכתי
וינוסו ממני.
נקווים בי נחלַי, לחשה.
סכור נא מבואותיהם באבן צוּרך,
כה חדה היא.
בסוף המדרון גלגלני נא,
עטופה בחלומותיך,
לתהום מתוקה.
שם תפתח בי שערים:
נקבים, נקבים.
כפותה וחרותה למענך.
נראה שחג החירות שלה יעביד אותו בפרך