רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן
הנכס האחרון שלך עלי אדמות, אמא, נמכר היום.
לא גדלתי בדירה הזו, אלא בבית הקודם, צמוד הקרקע.
את ואבא רכשתם את הדירה לאחר שכבר יצאתי מהבית.
בתקופה מסויימת גרנו אני ומשפחתי ברחוב המקביל והיינו מנופפים לשלום מהמרפסת.
כשאבא נפטר – ישנתי בדירה זו איתך בימי השבעה.
היו אלה הלילות היחידים שישנתי בה.
עם מעברך לבית אבות – גר/ה כל ילד/ה שלנו בדירה תקופה מסויימת ואת שמחת כל כך.
לאחר שנפטרת – הועברה הדירה על שמי.
שנים היא עמדה ריקה, "מבוזבזת", כי לא יכולתי להתקרב אליה ורציתי להעלים אותה כליל מתודעתי.
בהמשך נכנסו ויצאו דיירים בשכירות.
עם רובם הסתדרתי ורק מיעוטם לא כיבדו את המקום ואת החוזה.
מאלה נפטרתי לאחר כמה וכמה מאבקים לא נעימים.
היום, אמא, נמכר הנכס האחרון שלך.
כבר הרבה זמן שלא פקדתי את קיברך, כי אינני מצליח ליצור איתך קשר שם.
את איתי כל העת, בתוככי נשמתי, כך שבית הקברות איננו באמת ביתך.
אז הנה הצלחתי בסופו של דבר להיפטר מהדירה, שישבה על כתפי כאבן ריחיים וחלמתי על היום שאממש את ערכה הכספי ואסגור את המעגל.
בואי, אמא, אהיה איתך אמיתי לגמרי:
היום מתגנבת לה לנשמתי, ודרכה אלייך, פיסת עצב קטנה.
לא בכל יום נמכר נכסו האחרון של אדם עלי אדמות.
זה קרה היום
ומחר העולם ייראה אחרת.
שלך לתמיד!
מרגש חנוך, יחביך האמביוולנטים עם אימך שאתה חושף פה בבלוג.
כל כך הרבה טמון בשם אימא.
וגם בערך החומרי שאנו מעינקים לדברים שהם למעשה רגשים ולא תמיד ביכולתנו לקדשם ככאלה.
יחסיך.
מאוד מרגש ואמיתי ואת שם הפוסט קראתי כאילו הנכס האחרון הוא אמא שגם זה נכון..
זוגתי שתחייה כבר תיקנה אותי:
"יש לאמא נכס הרבה יותר דגול – אתה וילדייך!"
פשוט צודקת.