רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן

עצב אירופאי (בשלכת) זולג מעינייך. לא האופטימיות המקומית (שמנותקת מהמציאות). את מרחיקה את כל קרובייך (גם את המשפחתיים וגם את אלה שלא) אל מעבר למגע רגש אפשרי (ובכך מבטלת אפשרות של חיבור מחודש). עד שלא אפצח את קוד הרוח שעברה בך (מתי? מתי?) ואת כיוונה (לכל הרוחות!) תישאר בי תעלומת אוזלת היד וחוסר תשומת הלב (ממתי? ממתי?)

נדרשת תמיכה מקסימלית שלי בה, בידידה הטובה ביותר שלי. היא זקוקה באופן מיידי לשילוב של ניעור + תמיכה: ניעור מהווית החיים השקרית והמזוייפת שבנתה לעצמה ותמיכה כדי שלא תישאר בחלל הריק. טיפול מקצועי ארוך טווח לא השיג תוצאות מקוות. כעת כל תקוותיה תלויות בי. אין לה אף אחד אחר בעולם שיקשיב ו/או שינסה לסייע. מי מבטיח תוצאות? אף אחד. ספקות ...

בואי נתאמץ ונקטוף אותם בשלים. פרחי פיוסים.

זו חריגה קלה מהמוטו העיקרי של הבלוג הזה. אבא לא עובד למעלה משנה. בן אחד נפלט לשוק החופשי כל כך לפני כמה חודשים. היום קיבל הבן השני מתנת בחירות: פיטורין בהיי-טק (פעם שלישית). ארץ זבת חלב ודבש! (נכון – יש משבר עולמי ולא רק כאן, אך זהו גם תירוץ של כל מנוול מקומי, שאמור לסתום את פיותינו).

קראנו כאן בזמן האחרון דברי הלל לסבתות בולגריות, ובצדק. אם לעשות הכללה גורפת – סבתות שלא מעדות אשכנז תמיד הצטיינו בחום בלתי רגיל כלפי הנכדים/ות. אנחנו, פולנים במובן הרע של המילה (כי בעצם אין למושג הזה מובן טוב) תמיד היינו תוצר של הורים מתוסבכים. חלקם מוכי שואה וחלקם יוצאי בתים רבי סודות אפלים, אלה שמחביאים כך "שהשכנים לא ישמעו." את ...

אני עולה הבוקר על הגל בעקבות שולמית וסבינה: 16.10.1950: אוניית "צים" "נגבה" נקשרת לרציף בנמל חיפה. על סיפונה, בין היתר, אמאבא + תינוק בן 13 חודשים (והילד הזה הוא אני) – מסיימים מסע בן 5 ימים ממרסיי ואת מהלך ההגירה ההזוי משוויץ למדינת ישראל. לא היינו פליטים, לא חיכו לנו שוטרים בריטיים, לא גורשנו ואף אחד לא כפה עלינו את ...

היא לא ניתנת להגדרה אחת, וטוב שכך. הגדרות, בכלל, הן על גבול הכבלים המחשבתיים של מי שמגדיר. גם לכמה הגדרות היא איננה מתאימה, ועוד יותר טוב שכך. זו הרי מהותו של החופש וההשתרעות על פני מרחבים ללא גדרות/הגדרות. אז סיכמנו שהיא איננה עונה על הגדרות (בוודאי לא כאלה שהן "חד משמעיות"). יופי פנימי קורן מתוכה ומאפיל על פנים חרוצות סבל. ...