עצב אירופאי (בשלכת) זולג מעינייך.
לא האופטימיות המקומית (שמנותקת מהמציאות).
את מרחיקה את כל קרובייך (גם את המשפחתיים וגם את אלה שלא)
אל מעבר למגע רגש אפשרי (ובכך מבטלת אפשרות של חיבור מחודש).
עד שלא אפצח את קוד הרוח שעברה בך (מתי? מתי?)
ואת כיוונה (לכל הרוחות!)
תישאר בי תעלומת אוזלת היד וחוסר תשומת הלב (ממתי? ממתי?)
רשימותיו של מעריץ נשים
לא האופטימיות המקומית שמנותקת מהמציאות. כמה נכון. עצוב. והכותרת נפלאה.
תודה, רות.