רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן
במירוץ החיים היא רצה בקצב אחיד.
לעומת זאת – במירוץ ההתקדמות המקצועית היא רצה בקצב של רצות למרחקים קצרים – מהר וחזק.
רצה כאילו אין מחר וכאילו אם תרפה מן הקצב – ישיגוה אחרים/ות, או שעלולה להפסיד משהו.
ראוי לציין שהיא לא דורכת על גוויות במירוץ הזה, כי פשוט איננה עשויה מהחומר של הדורכים/ות.
אני שואל אותה למה ולאן היא רצה ומקבל תשובות שהייתי מצפה לשמוע מאחרונת המדוכאות והמקופחות.
היא עצמה איננה כזו:
מוערכת מבחינה מקצועית ואישית גם יחד.
בעלת תפקיד בכיר, משכורת טובה עד טובה מאוד פלוס כל התנאים.
אף אחד לא חותר תחתיה ואין לה שום שלדים בארון.
ישרה כמו סרגל ומפעילה את שיקול דעתה הרחב על בסיס היגיון ומחשבה לטווח ארוך.
התוצאות שלה בעבודה מדברות בעד עצמן.
כשמישהו, הן מהכפיפים לה והן מאלה שמעליה, רוצה להביא דוגמה לתפקוד יעיל – אותה הוא מביא.
אז לאן היא רצה?
מה בוער לה?
ההפרש בין מעמדה כיום לבין פסגת הפירמידה במקום העבודה הזה איננו כל כך גדול.
גם ההבדל בתגמול איננו כה רב.
אז למה היא שוחקת את עצמה במירוץ מטורף?
תעלומה בעיני.
פשוט תעלומה.
היי חנוך
בעיניי לא!
הלרוץ הוא מקור הכח
לא רק כסף מניע את האדם…
הסקרנות, השליחות, הבדיקה מי אני, אהבה למה שאני עושה גורם לי להייות שם
אני אוהבת אנשים רצים.
גם בשבילי החיים הם מרתון
יחד אם זה אולי אתה רוצה לשאול משהו אחר עליה- למה היא??????
זה יהי מענין אם תרחיב, או לחילופין תשאל על עצמך: למה אתה?????
שאלות על עצמנו מאוד מענינות אותי
להתראות טובה
התקלת אותי, טובה, בהרחבת השאלות.
צריך לחשוב על זה.
תודה לך!
הי חנוך תארת בדיוק כמה חברות שלי הן רצות ורצות אולי כי הן לא מסוגלות אחרת, אני חושבת שכך הן מרגישות בערך של עצמן.
היא הישגית והיא יכולה, ולמה לא?
מזדהה!