רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן

מכת המחץ הרגשי(ת?) הגיעה בבוקר חצוי שהותיר גם אופק צהוב למרגלות הים למקרה שיסער וימרוד ביבשה כל מה שקרה בבוקר ההוא ראוי לברכות ולקללות משולבות כי התקצרה שעת החסד(ים?) כולם שומעים ורואים את הקריעה הגדולה מעִם הילדוּת אך לא מבינים מדוע קצף לבן משתלט על כל גל והנמשל הוא הסתרה (עצמית?) של היופי שבעיני המתבונן(נת?) במרתף רחוק שאין אליו תחבורה ...

  שמור אותה שמור אותה טוב שלא תיעלם לך בפינת הרחוב או בסימטה עם שודד ו/או מלכה מימין לשמאל לטף אותה כל הזמן שלא תשכח לטף אותה עד שתכבה מאליה וגם אז אל תפסיק פן תצית עצמה מחדש בלעדיך מימין לשמאל קדש אותה קדש אותה כאחת ויחידה מסוגה שאין שניה לה בעולם העגול הזה וגם לא בעולמות שטוחים מימין לשמאל ...

לא מצליחה לה התרפסות רגשית ולא עובדת עבורה התפרשׂות גופנית לא לעולם ומלואו ולא לוועד נבחרים שיועדו להגיע לעומקיה ולבטוש בקרביה הם מוכשלים בשעריה והיא נפסלת בלפיתותיה רק מסביב במרחק אי ביטחון מתחוללות סערות והיא התכוונה ללוכדם בביטנה ולסחרר אותם בשיכרון תאיה וכל אלה חלומותיה ורק אלה חלומותיה שחס והס מפני הצלחתם כי אז יאבדו לה חברי הוועד וישתלט עליה ...

הָיִינוּ עַל שְׂפַת הַיָּם וְחוֹל חָרַךְ אוֹתָנוּ עַד קְצוֹת הַגַּלִּים. הָיִינוּ עַל שְׂפַת הַיָּם וְשִׂנְאָה נִשְׁטַפְנוּ, עוֹלִים וְיוֹרְדִים. הָיִינוּ עַל שְׂפַת הַיָּם וּפָשַׁטְנוּ מֵעָלֵינוּ בְּגָדִים, הֶרְגֵּלִים וּפָנִים. כָּךְ הָיָה בָּנוּ כֹּחַ לִפְרוֹשׂ שִׂנְאָה חֲרִישִׁית. כָּךְ הָיָה בָּנוּ עֹז סוֹדוֹת לְפוֹצֵץ. פָּרַשְׁנוּ וּפָרַשְׂנוּ, חָלַקְנוּ וְהִתְחַלַּקְנוּ לְסֵירוּגִין. הָיִינוּ עַל שְׂפַת הַיָּם. רַצְנוּ וְרוֹצָצְנוּ. רוֹצְחִים קְטַנְטַנִים שֶׁכְּמוֹתֵנוּ. רוֹצְחִים חֲלוֹמוֹת בַּחֲלוֹמוֹת.

מְדַרְדֶּרֶת חֲלוֹמוֹת לָעֹמֶק, לָאוֹרֵךְ וְלָרֹחַב. מְשַׁיֶּפֶת הֲזָיוֹת בְּכָל הַכֹּחַ, הָאֹמֶץ וְהָאֱמוּנָה. מְקַלֶּפֶת עוֹרוֹת חַיִּים, תּוֹסְסִים, מְדַמְּמִים. אֶל עָצְמָה מְזַיֵּנֶת כָּל מִי שֶׁמֵּעֵז, שֶׁמִּתְקָרֵב, כָּמוֹהָ.

פָּנְתָה וְהֵסִירָה עֵינֶיהָ מִיֶּלֶד נָזוּף שֶׁכָּמוֹנִי: "הָיִיתָ לִי שַׁעֲשׁוּעַ, מָחוֹג זְמַן מְחַזֵּר וְתַּיָּר מְלַוֶּה."   וּוִיקִינְגִּיוֹת זָבְחוּ בַּשָׂדֶה זֶבַח לְאֵל נִשְׁכַּח. וְגֶרְמָנִיוֹת הִקְפִּידוּ בְּנִימוּס לִזְנֹחַ. וְאַפְגָּנִיוֹת נִפְרְסוּ. וְפּוֹלָנִיוֹת נֶחְצוּ. וְאִיטַלְקִיוֹת מֻשְׁלָמוֹת נֶחְדְרוּ.   וּדְרוֹמִיוֹת תָּמוֹת צָעֲקוּ. הוֹ, כַּמָּה שֶׁהֵן צָעֲקוּ.    

נוֹשֶׁקֶת קוֹצֵי גְּדֵרוֹתַי. בְּמִּסְפָּרֵי שֶׁקֶט גּוֹזֶרֶת אוֹתָם לִרְוָחָה וְהֵן מְפִיחוֹת בִּפָנַי רוּחַ שִׁתּוּף מְזֻיֶּפֶת.