רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן
היא לא ניתנת להגדרה אחת, וטוב שכך.
הגדרות, בכלל, הן על גבול הכבלים המחשבתיים של מי שמגדיר.
גם לכמה הגדרות היא איננה מתאימה, ועוד יותר טוב שכך.
זו הרי מהותו של החופש וההשתרעות על פני מרחבים ללא גדרות/הגדרות.
אז סיכמנו שהיא איננה עונה על הגדרות (בוודאי לא כאלה שהן "חד משמעיות").
יופי פנימי קורן מתוכה ומאפיל על פנים חרוצות סבל.
בעלת אינטליגנציה גבוהה וזריזות בניתוח מצבים משתנים.
יש לה תשובה ראויה לכל שאלה (כמעט).
אחות במקצועה: התמחתה במשך השנים בגריאטריה.
שני תארים אקדמאיים, אותם השיגה תוך כדי שילוב עם עבודה.
יותר מזה: התארים הם בסוציולוגיה ובחינוך מבוגרים – סימן לנשמה יתרה ואיכפתית.
תמיד מתמרנת בחוכמה בין גישות מנוגדות בקרב עמיתיה למקצוע ובין מאבקים אישיים.
לא נותנת שיכניסו אותה לפינות אפלות ולמריבות.
+++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
אז איך כל זה משתלב עם:
התמכרות לזבל של "האח הגדול" ושאר הרעליטי?
ישיבה במשך שעות מול קופסת ההבלים וזפזוף אובססיבי בין כל הערוצים (200 בערך)?
פעם היתה תולעת ספרים, וכיום רק מפזמת בחדווה את המשפט "אבל זה היה כתוב בעיתון"?
נלהבת מפזמונים שהמילים בהם מוגבלות לשתיים וחצי הברות בנוסח "תביא לי"?
ועוד.
++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++++
אולי כל מה שאני כותב כאן נשמע כהתנשאות.
ייתכן שיש צורך במפלטים קלילים לאחר שנים ארוכות של רצינות.
עייפות מנטלית של מי שתמיד נתנה מעצמה ללא גבול – גם הסבר סביר.
שיהיה ברור לגמרי:
אינני שופט ובוודאי שאינני "מאוכזב".
זו רק פליאה על יכולת המעבר מפאזה אחת לאחרת.
אני לא מצופי האח הגדול ולא הקטן ולא הנולד, אבל מכל סאון היום והטרדות הקטנות והגדולות, אני עלולה למצוא את עצמי צופה במשהו טיפשי לכל הדעות, שאינו מחייב מאמץ חשיבתי. קוראים לזה מנוחה. תן לה, חנוך, לנוח.
חנוך העלית נקודה למחשבה, אני בכל אופן איתה ,מנקה את הראש, לגמרי