חנה ליבנה
כותבת פרוזה ושירה למבוגרים ולילדים
|
האבן לא יודעת מה היא רוצה
לאחרונה העברתי סדנת כתיבת שירה במקום בו שורה עצב, נערים ונערות לוקחים שם פסק זמן שלא ידוע מתי יגמר מהחיים.
הבאתי אבנים שאני אוספת בכל מקום,הילדים בחרו,נגעו בהן ליטפו וכתבו שירים, אחר כך כולם ביקשו לקבל את האבן במתנה. הם נקשרו אליה,
נערה אחת יפיפיה כתבה, לא בציטוט
כניסה לפוסט
פורסם ב 08/09/2010 09:49:10
תגובות: 13
|
שקט בחדר השינה
שקט בבית,
שקט בסלון,
שקט בחדרי הילדים.
שקט בחדר השינה.
שקט על הסדין
שקט.
רק תקתוק הלב
בדי
דות
בדי
דות
חורך את הכרית.
כניסה לפוסט
פורסם ב 02/09/2010 19:06:03
תגובות: 45
|
צפור אחרת-ליעל
יש ופתאום
תראה צפור אחרת
נוצותיה כתום וירוק
צווארה בוהק בכחול
והיא
נושאת הדר מלכות.
אתה מביט בה רוצה שהעולם יחלוק
איתך את סוד היופי
והיא פורשת כנף
למחוזות נסתרים.
את השיר אני מקדישה ליעל,איני מכירה את יעל באופן אישי אך זכיתי להכיר מעט ממה שיש בה, מן המילים
כניסה לפוסט
פורסם ב 25/08/2010 10:09:27
תגובות: 21
|
שיירי עברי מזהמים את הרצפה- ספרים שעשו לי את זה
על יד המיטה שלי מונחים עשרה{אם להיות כנה עשרים} ספרים בכל מיני שלבי קריאה, אני קונה ומנסה שוב ושוב לחזור לרגעים שהעניקו לי ספרים, ולא מצליחה, אולי זו תקופה כזו, אולי זו אני, כדי להזכיר לעצמי מה אהבתי אני חוזרת לספרים שהקריאה בהם רוממה את רוחי, כן, כמה שזה נשמע נמלץ.
נאטלי סארוט
כניסה לפוסט
פורסם ב 07/08/2010 12:45:33
תגובות: 7
|
סלחי לי אהובה
בתשעה באב סבתא שלי היתה יושבת על הרצפה, בוכה ומתפללת כל היום וצמה כמובן, אבל סבתא שלי צמה גם פעמיים בשבוע, בגלל איזה נדר, שלעולם לא אדע מהו. אני גרתי איתה בחדר ותפילותיה יום ולילה ליוו את ילדותי, סבתא התפללה ובכתה מבקר עד ליל, הכתה על חזה בכוח כמו מבקשת סליחה כמעט כל יום, היא ספרה
כניסה לפוסט
פורסם ב 19/07/2010 13:41:04
תגובות: 27
|
לא מדברים על זה
קנאה זה הרגש שאנחנו כמעט לא מודים בו, קשה להתמודד עם ההרגשה שהוא קיים, לכל אחד דרך התמודדות אחרת, יש שיורידו את מושא הקנאה, יש שימצאו סיבות אחרות לכעוס עליו, יש שיודו בחצי חיוך ויש שידחיקו, בספר הנוער שלי "החברה שלי אלין" אני מספרת על קנאה כזו, שתי ילדות , בעצם נערות שאחת לא
כניסה לפוסט
פורסם ב 15/07/2010 00:07:40
תגובות: 19
|
זונות דודות וכל השאר
פעם, כשהייתי צעירה וגבר התחיל אתי, ברחוב למשל, או באוטובוס, ולא נעניתי הוא בדרך כלל צעק לי:
"מי צריך אותך בכלל חתיכת זונה," או בצבא כשהמפקד שלי ניסה בכח ולא הסכמתי הוא אמר "תרגעי, מי בכלל רוצה אותך יה שרמוטה,"
כלומר הבנתי שנשקו של הנדחה הוא העלבה במקום הרגיש ביותר. היום
כניסה לפוסט
פורסם ב 30/05/2010 12:55:32
תגובות: 26
|
מפגשים מהסוג האישי
אני הילד שגר בפנימיה, אבא בבית סוהר הוא רצח את אמא.
כאן הבית שלי, נתתי ספור לסופרת שהיתה כאן
על ילד שגר בפנימיה,
אמרתי לה שזה לא עלי
על ילד אחר.
אני הילדה ששחקה בהצגה.
ילדת צד"ל, אמרה המורה לסופרת
לא שייכת לאף מקום.
בהצגה הייתי ילדה לא מקובלת.
המורה בכתה, גם הסופרת.
אני
כניסה לפוסט
פורסם ב 27/05/2010 00:16:02
תגובות: 13
|
בואי נכתוב מה עשינו
"בעקבות הזמן האבוד" של פרוסט, "זכרון דברים" של יעקוב שבתאי ו"המצאת הבדידות"של פול אוסטר, בכולם בדידות וזכרון , או בדידות המולידה עסוק בזכרון ואולי זכרון שנושא איתו בדידות בראשיתית.
"בואי נכתוב מה עשינו" אומרת לי בתי לפני שאני עוזבת אותה באמסטרדם,"שישה
כניסה לפוסט
פורסם ב 22/05/2010 13:36:02
תגובות: 31
|
|
|
