גברת-ילדה
  • חנה ליבנה

    אני ילידת המושבה יבנאל בגליל, כיום אני גרה בהרצליה עם בעל ,שלושה ילדים ושני חתולים. כותבת ומנחה סדנאות כתיבה,ונפגשת עם ילדים מטעם אומנות לעם וסל תרבות לשיחות על ספרים וקריאה. הוצאתי לאור 15 ספרים וזכיתי בשני פרסים ספרותיים, כותבת ספורים לילדים, למבוגרים, שירה ומחזות, חלק משירי הולחנו ומחזה אחד הוצג בתאטרון קריאה.

נשים שותלות אורז

חזרנו מויאטנאם, ארץ שעדיין מלקקת את פצעי המלחמה שהם קוראים לה "מלחמת אמריקה". מה שצד את עיני אלו פני הנשים. יפות כל כך, עדינות ועובדות קשה, בשדות הארז אתה רואה אותן מתכופפות עם כובעי הקש, בשוק יושבות שעות ליד התוצרת שלהן, בדרכים הולכות קילומטרים עם רקמות שעשו בעמל רב, "תקני ממני גברת" הן אומרות ובתחלה קניתי עוד ועוד, כי לא ...

קרא עוד »

דם האדמה-עגבניה

  אני יודעת שהיא הפכה כבר לקלישאה בגלל הטבח ההוא בתוכנית הזאת, אבל אני, כשאני רואה עגבניה אדומה עולה בי מיד טעם של געגוע, טעם העגבניות שאכלנו בימי שבת, כשטיילנו אל ההר שנושק למושבה, שם השתרעו שדות רחבים שחפנו כל טוב, והעגבניות בין העלים קרירות וטריות נקטפו, שופשפו בשולי החולצה ונאכלו כך, בביס אחד , עגבניה בפה, עם העסיס והניחוח ...

קרא עוד »

אני רוצה שיקראו אותי!!!

www.youtube.com/watch ספר יצא לאור, צעיר ונאיבי, עבדתי עליו שנתיים בשמחה ובעצב, הכנסתי אליו את ילדותי,את בגרותי, את הנוף הפנימי והחיצוני שלי, ערכתי אותו ותיקנתי, התייאשתי והתמלאתי עזוז.. הפסקתי לזמן מה והמשכתי עד שהוא יצא לאור העולם, ואז כמו תמיד הבנתי שיש להלחם בטחנות הכסף המשומנות כדי להביא אותו למודעות,  להכירו לקורא, לא משנה כמה מחמאות הוא יקבל ללא יחצנות הוא ...

קרא עוד »

ראש השנה האזרחית בטבריה…

כשהייתי נערה, ביבנאל, היינו נוסעים לחוף התכלת בטבריה לחגוג את "הסילבסטר" לא בדיוק ידענו מה זה אבל נסענו צפופים באוטו של אחי, וירדנו בחוף אל המוסיקה, הטבריינים ידעו לרקוד, לראות בחור טבריני רוקד רוק זו חוויה, אני ידעתי בעיקר סלואו, עמדתי חרדה לקראת הריקוד, מי יזמין אותי? אני זוכרת את המוסיקה, הזיעה והריח של הכנרת, הצחוקים השתיה, אנחנו לא העזנו ...

קרא עוד »

רגליים והשראות

  כשהייתי קטנה רציתי להיום ציירת אחר כך גיליתי שהמילים נעשות לי מדויקות יותר וציירתי בסתר, בשנים האחרונות אני מציירת אצל האומנית איריסיה{איריס} קובליו בצבעי מים, ולהפתעתי השעורים האלו מהווים השראה גם למילים, אני מציירת וכותבת באותו דף מערבבת את שתי האהבות שלי ביחד, ומגלה שלא נורא אם זה לא יצא בדיוק כמו שדמיינתי. איריסיה בקבלה שלה ובדוגמא שהיא נותנת ...

קרא עוד »

התגעגעתי. והזמנה

      Normal 0 false false false EN-US X-NONE HE /* Style Definitions */ table.MsoNormalTable {mso-style-name:"טבלה רגילה"; mso-style-parent:""; line-height:115%; font-size:11.0pt;"Calibri","sans-serif";} הרבה זמן לא נכנסתי לבננות. בפעם האחרונה שהייתי פה, ברק של רוע פגע בי, ואני מין הנפגעות, התכנסתי ופרשתי. מדי פעם געגועים אחזו בי, כמו לאהוב ישן, זה היה בית בשבילי זמן רב, בבננות הכרתי אנשים נפלאים, נעשו שיתופי פעולה ...

קרא עוד »

לילית הפרח או החברה הדמיונית שלי-ספור אמיתי

זכרון ילדות אמיתי ששלחתי למקראה בנושא ילדות וזכרונות ישבתי מתחת לעץ הזית בחצר שלנו והבטתי בשיירת הנמלים שעברה שם, אפילו לנמלים יש חברים חשבתי, והן הולכות עליזות בשיירה, ורק לי אין אף אחד. ניסיתי ללטף נמלה אחת, היא נבהלה וברחה במהירות. "מי יהיה חבר שלי?" שאלתי בקול. "מי?" "חני" שמעתי לפתע קול נעים קורא לי, הבטתי לצדדים לא ראיתי אף ...

קרא עוד »

צימר בצפון

צימר בצפון את שוכבת על הערסל עם ספר. רוח לפנות ערב מנסה לאסוף את השקרים. קצה ציפורן אדומה שנמרחה ערב החג מגלה תקווה. מרחוק פרה גועה את הבדידות שלה. הדף כואב את העיניים הקוראות בו. יה יה יה הנפש הומיה. יה יה יה על הקצה על הקצה.

קרא עוד »

מחר משי ואני נחייך

אחרי שסבתא שלו ואמא שלו נדרסו, כל אחת לחוד, נותר משי, החתול המושלם, לבד, מתהלך בין החדרים, בין גאוות היחיד לצער הבודד. מלוטף כל היום עד שנעשה מכור, אבל ליאור אומר שהוא כבר לא מחייך המבט שלו עצוב. אני חושבת שלאחרונה גם אני לא מחייכת המבט שלי עצוב, נעה בחדרים עם איזה צער עמוק וכל יום שעובר כמו נועץ את ...

קרא עוד »

האבן לא יודעת מה היא רוצה

לאחרונה העברתי סדנת כתיבת שירה במקום בו שורה עצב, נערים ונערות לוקחים שם פסק זמן שלא ידוע מתי יגמר מהחיים. הבאתי אבנים שאני אוספת בכל מקום,הילדים בחרו,נגעו בהן ליטפו וכתבו שירים, אחר כך כולם ביקשו לקבל את האבן במתנה. הם נקשרו אליה, נערה אחת יפיפיה כתבה, לא בציטוט מדויק. לאבןיש סדקים חורים ופגמים עם חלק נוצרה וחלק אספה בדרכה. גם ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לחנה ליבנה