אור על פני השטח

לפני שבוע מצאתי בדלפק הכותרים החדשים את הספר "וודאות" של מדלן תיין (Madeleine Thien).
סיפור חיים, ברומן ראשון, על מפיקת תוכניות דוקומנטריות ברדיו וונקובר המתחקה אחר העבר של הוריה במזרח אסיה בזמן הכיבוש היפני במלחמת העולם השנייה.

בפרק אחד היא נפגשת עם מכר של הוריה, הולנדי שמחסל את עסקיו באינדונזיה לקראת חזרתו למולדת.
היא מספרת לו שקרובים רחוקים שלה הגיעו לג"קרטה לאחר מסע תלאות כאשר הצליחו להימלט מהכיבוש היפני בצפון בורניאו.

מסביר לה המכר: "אנשים באים לכאן מכל העולם….זה מקום טוב להתחלה חדשה."
כהוכחה לדבריו הוא פותח בפניה קופסה של תצלומי משפחות הולנדיות. בין היתר יש שם תמונות של רקדניות מבאלי ו"תעלות נוצצות כסרטים בשדה."

ברגע זה הוא אומר, מהורהר:
"אור על פני השטח. רוב הזמן אנחנו זה לזה רק אור על פני השטח."

ואני חושב, מאז קריאת המשפט הזה:
האור שביני לבין בת זוגתי – אור על פני מים שקטים, שט עליהם בנינוחות, עד שלפעמים, מוקדם מוקדם בבוקר הוא צולל אל מתחת לפני המים ומביא עימו הפתעות.
מעולם לא הצלחתי לצפות מראש את אופיין של אותן הפתעות, אך תמיד ידעתי שחמקמקותו של האור הזה בינינו – היא היוצרת עניין בחיים. היא המונעת שקיעה אל שגרה ממאירה, והיא המחזירה אותנו מדי פעם למחוזות תמימות רחוקים.