אוסף נדיר

יכולה לדקלם את הפריטים אחד לאחד מההתחלה לסוף ומהסוף להתחלה – גם אם יעירו אותה באמצע הלילה.
הם טבועים בה והיא בהם.
כל בוקר – ספירת מלאי.
כל ערב – כבילת הפריטית בשרשרת.
אין לה חיים אחרים מלבד האוסף ואין לאוסף הצדקה בלעדיה.
כלים שלובים במוזיאון האובססיות.

למכירה?
חס וחלילה.
כמו נרות חנוכה – לצפות ולא להשתמש.
אבל כן לנצל.
הו,כמה הרבה לנצל, במאבק על דעת הקהל בתחרות
"כוכב סחטנות רגשית נולד".

איך אפשר למכור אוסף נדיר של אשליות מנופצות?
באמת אפשר להעביר בעלות על הצורך לבעוט בדליים מלאים?
כיצד זה אפשר יהיה אי פעם להשתחרר מהטעם המתוק כל כך של המפלה?