היתה שם אהבה.
יש שם אהבה גם כיום.
אחרת.
נדלקה ביניהם אהבה לפני שנים רבות וכיאה לאהבה בתחילת דרכה הם דחו את חששותיהם של כל מי שחששו מסביב מפני הפרש הגילאים.
שבע עשרה שנים מבדילות בין גילו לגילה.
ל"טובת" מי?
ל"רעת" מי?
הוא היה ונשאר מבוגר ממנה בשבע עשרה שנה.
אין משמעות להבדלים בגיל לצורך התאהבות.
כך הם חשבו וכך הם חושבים.
כך גם אני חשבתי וחושב.
נכון לעת הזאת הוא סיעודי למחצה, קפוא על מקומו מחמת העיוורון שגרמה לו הסכרת ונמצא באמצע תהליך ההיבלעות וההתרוקנות על ידי מחלת האלצהיימר.
בן 79 בלבד.
אנשים משכילים ומצליחים שניהם:
רופא שיניים ומהנדסת בניין.
היא הורידה את אינטנסיביות העבודה מחוץ לבית כדי לטפל בו.
לא יכולה להרשות לעצמה שלא לעבוד כלל – צריך להביא פרנסה הביתה.
מיטת הטיפולים המיוחדת גורמת להם לישון בחדרים נפרדים.
קפאונו והתכנסותו השותקת מרימה ביניהם חומה בלתי נראית (אך מורגשת) של זרות.
היא מטפלת בו במסירות רבה.
בעיניו היא רואה זיק של הכרת תודה.
עדיין.
יש שם אהבה גם היום.
אחרת.
רגש הוא דבר עכשוי, הצורך למצותו עולה על הכל. השאלה מי יפול ומי ישאר לא רלונטית כשהעתיד נראה רחוק. חרף פער השנים היה גם יכול לקרות ההיפך.
מסכים לגמרי, לבנה.
הבאתי את הסיפור האמיתי הזה כמו שהוא, בלי לשפוט.
איזה קטע חנוך, מהחיים אתה אוסף אותם
אני בוודאי לא מחדש לך כלום, חני, שהמציאות עולה על כל דמיון.
תודה.
חנוך, ישנם אנשים שכך חיים, הכרתי גם אני. יפה שהזכרת לי, יש בכתיבה שלך תובנות רכות.
במקרה הזה, תמי, התובנה אכן רכה.
אפילו רכה מאוד, כי אינני שופט.
תודה לך!