טווייה לטביעה עצמית

מה שמחזיק אותם יחד שנים כה רבות הוא האמון ההדדי בכל תחומי החיים.
סומכים אחד על השנייה בעיניים עצומות ואחת על השני ללא עוררין.

ברור לה שהגילוי יגיע בשלב זה או אחר, כמו שאימה הייתה אומרת:
"לשקר אין רגליים ובסוף הוא תמיד מתגלה!"
לו ניסתה להיאחז בפסאודו פסיכולוגיה ייתכן שבאמירה הזו הייתה מתרצת את רשת השקרים שהיא עצמה טוותה, כמרד נעורים מאוחר.
היא לא מנסה, כי מה זה כבר חשוב?
האם זה יעזור לה ב"יום פקודה", כאשר תעמוד לפניו מבויישת?
לא. בכלל לא.

Out of the Blue sky צצו "'שקרים לבנים" קטנים, שטוותה כדי ליפות את המציאות לאחר לידת הבן.
ישבה משועממת בבית וראתה את החיים עוברים למולה מבלי שהם מותירים בה טיפת התרגשות.
ברכיה רעדו בעת שסיפרה לאיש שהיא אוהבת יותר מכל את סיפורי המעשיות הבדויים.
הוא לא רק שמע אלא ממש האזין לה בתשומת לב, שאל שאלות וקיבל תשובות (כאמור – מתחמקות).
פניו אורו כשהבין כי היא מוצאת עניין חדש לעסוק בו מעבר לטיפול בבן.
היה מרוצה שהיא לא מתנוונת בישיבה בבית.

מעגל הקורים המשמעותי הראשון שטוותה היה תמים לכאורה:
הנאה מ Shop Lifting של חפצים קטנים בחנויות כלבו.
מעגל הקורים השני העלה את סף הסיכון – כניעה לצורך דחוף לקנות תכשיטים יקרים בכסף שנועד לכלכלת הבית.
הציגה אותם כרכישות במבצעים מוזלים, שלא היו ולא נבראו.
מעגל הקורים שלישי התפתח כשגילתה בעלי חנויות שהסכימו לעסקאות חליפין:
הביאה חפצים שונים והחליפה אותם לאחרים ללא תוספת תשלום.

קצב טוויית הקורים גבר מיד לאחר שהחליטה, בחולשה של רגע, להוסיף סכום קטן להחלפה.
זה היה הרגע שבו איבדה את השליטה וכרתה לעצמה את הבור המשמעותי ביותר.
סחרחרת עסקאות החליפין הגבירה את סיבוביה ואף החלה לגבות מחיר נוסף:
הזנחת הטיפול בתינוק.
לא ממש הזנחה פושעת – רק הסטה זמנית של תשומת הלב ממנו אליה.
מעגל האגוצנטריות התרחב ביחס ישיר לטוויית רשת קורי השקרים.
נדרשו ממנה, בשלב הזה, גם תרגילים פיננסיים לכיסוי תעשיית עסקאות החליפין הבלתי כדאיות.
בעלי החנויות מצאו בה כר פורה להגדלת הפדיון, זיהו את נקודות החולשה והתחברו ישירות אל רגעי ההנאה הקטנים שלה – מבטיחים לה עולם ומלואו.

בשלב שהיא נמצאת בו כרגע – גוברת ההתמכרות:
קורי משנה מחברים בין המעגלים ומתפשטים בקצב אסטרונומי.
היא מודעת למה שקורה, אך איננה מסוגלת לעצור.
רגעי המתיקות שברמייה מזרימים אדרנלין לטעם שהיא מוצאת בחייה החדשים.

אני חרד לה.
מבין איך במו ידיה טוותה את הרשת
שבה היא עומדת לטבוע.
זו רק שאלה של זמן.
חלק מלילותי אני מעביר בחרדה הזו.
ייתכן שאני בכלל לא ידיד אמת שלה.
אני לא נוקף אצבע להצלתה.
כל מה שאני עושה זה להקשיב ותו לא.
מקשיב, חש כיצד מתפרק המתח שבתוכה ואיך הבכי מטהר את נשמתה לטווח קצר,
עד לשיחת הטלפון הבאה.
שוב יושב ומקשיב
וכך הלאה והלאה.