רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן

את השנה החדשה היא פותחת, ממש בשעות אלה, בטיסה אל אהובה הצרפתי. כבר יותר משנה שהם "ביחד" – בערך עשר פעמים יד ביד, ולתקופות של בערך שבוע. כל היתר – במסנג"ר. היום היא נסעה לחמישה שבועות. לפני כמה חודשים הציע לה נישואין, והיא הסכימה (גם טבעת רשמית היתה מעורבת). התכנון הוא שבעוד שנה, לאחר סיום התואר הראשון, תעבור לחיות איתו ...

נשברה ההקרבה העצמית המוחלטת שלה! ואני כל כך שמח. לפני שאושפזתי בבי"ח בגלל דלקת ריאות – היא נרשמה לטיול מאורגן לרומניה יחד עם אביה (בן 84 כמעט). בראש שלה הסתובבה המחשבה שאולי תהיה זו הפעם האחרונה שיוכל לעלות לקבר אימו. מייד כשחליתי אמרה לי: " אני צריכה לבטל כדי להיות איתך!". אני, וגם שאר החבר"ה חזרנו ואמרנו לה: "מה פתאום? ...

אחות הוא מקצוע רחום ביותר. זו, לדעתי, הסיבה ש- 99.9% במקצוע הן נשים. הגברים המעטים הם כאלה שצריכים לעשות מאמץ מיוחד כדי להשתוות לרמת האיכפתיות והמסירות של אחיות. בגיל 9 החליטה שזה ייעודה בחיים. אחות, וזהו – שום דבר אחר לא. אפילו עברה למגמה ביולוגית בתיכון, מה שהסתבר כשיקול מוטעה. אחרי שנה – חזרה לספרותית, והוציאה בגרות סבירה. במכתב הראשון ...

פרוייקט מיוחד בעבודה דרש מאמץ מיוחד לטורך חודשים יד ביד עם פקידה מחברת העל. היא, שהיו לה גם קליינטים אחרים על הראש, באמת השתדלה לעזור ולא עשתה שום חשבונות של זמן. שעות ארוכות (ובייחוד נוספות ומאוחרות) לאט לאט הציתו בי רגש מיוחד כלפיה. כיבדתי והתאפקתי כדי שלא לחרוג מקורקטיות של עבודה. עד שכבר לא יכולתי יותר. כתבתי לה מכתב ארוך ומפורט על ...

שבועיים בדיוק לאחר נישואינו קיבלתי טלפון מהקיבוץ, שבו נשאר בני מהנישואים הראשונים: "אתה בא עכשיו לקחת אותו אליך!" לפני שיצאתי לדרך אמרה לי: "זו ההזדמנות שלנו לקחת אותו לתמיד (באישור בית המשפט), כי ילד איננו משחק, וגם לא חפץ שמטלטלים ממקום אחד לשני." בחמש אחר הצהריים נחתתי חזרה – עם ג"ינג"י חמוד בן 5, ועם שקית אחת קטנה (2 גופיות ...

היא תמיד היתה, הווה, ותהיה רכה ועגולה. בכל מצב – כשמעביר את ידי עליה (ולא חשוב איפה), ברוך ועגלגלות היא נענית. מלטף לחי, נוגע בכתף, מחליק על הגבה. תמיד נתקל בעגלגלותה הרכה. בלי קשר לסקס, וגם כשנתקלים במטבח – הרכות מדהימה, והעגלגלות שובה את הלב. עברה כבר דיאטות אין סוף כדי "להרגיש טוב עם עצמי". כמובן שאני תומך ומסייע. אבל ...

אני מאוד אוהב את גיסתי, אחות אישתי. גיסתי נולדה בשנת 48 בקיבוץ. בגיל שנה וחצי חלתה בדלקת המוח. למרות שהקיבוץ לא הסכים שאימה (חמותי לעתיד) תשב לידה – היא צפצפה צפצוף ארוך, וגם עזבה את הקיבוץ. לא עזרו שום תרופות ושום טיפולים. המוח הפסיק להתפתח, וגיסתי נשארה אילמת עם פיגור שכלי קשה. עד גיל 12 גדלה בבית. כשמחלתה החלה לתת ...

  באמצע בית המרקחת, כשהגיע רגע התשלום, האישה בארנקה ובתיקה חופרת. חופרת, הופכת, מרוקנת, מחפשת בידיים רועדות ומגיעה למסקנה: " כרטיס האשראי איננו. הלך לאיבוד." (זה כרטיס האשראי שלי, שבכוונה נמצא בקביעות אצלה, בשל תנאיו המיוחדים שכדאיים לקניות שהיא תמיד עורכת). אני מניף ידיים בחוסר אונים, וכמעט מסרב להאמין. זה לא שאין איך לשלם. יש כרטיסים אחרים. אבל אני כועס על ההזנחה ...

אישה חזקה שואפת לדבר אחד יותר מהכל. האישה הזו שואפת לעבור את הגיל שבו נפטרה אימה, אישה חזקה עוד יותר. החזקה יותר נאבקה עם סדרת מחלות מגיל צעיר. בגיל 58 בלבד הרימה ידיים, ונכנעה ל"מחלה שלא סולחת" (ציטוט מדברי האיש שאיתה היה). ומאז – האישה החזקה שואפת, מייחלת, מתפללת – יותר מכל דבר אחר: לעבור את הגיל הזה. זה יקרה ...

למרות כל מה שהאכלתי אותך, ולמרות הסבלנות שלפעמים פוקעת – יש לי רק בקשה אחת: אל תייתמי אותי! התחלנו תיכוניסטים, עברנו צבא ומשברים: "כשאת אומרת לא – למה את מתכוונת?" היה עקרון מוביל (שלך), שאני תמיד איחרתי להבין. לבסוף התגבר ה"גורל" על כל מכשול, והציבנו זה ליד זו וזו ליד זה, לבושי לבן על מדרגת החיים הראשונה. לרוב אני הייתי ...