רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן

ספרו של העיתונאי חנוך דאום "אלוהים לא מרשה" עוסק במסעו הפנימי מדתיות קנאית ואוטומטיות לדתיות חושבת ומתונה וחושף מערכת חיים פנימיים קשה כשאול. הספר כתוב כ- 4 מכתבים: מכתב לאבא. מכתב למגזר. מכתב לאלוהים. מכתב לרעיה אהובה. במכתב לרעייתו שואל אותה ואת עצמו הסופר שאלה קשה, נוקבת וביקורתית: "… חלפו עשר שנים והאמונה שלי באלוהים השתנתה, דעותי השתנו, ועוד מגוון דברים שניתן ...

בהלם סימטאות צרת עלי. אני בוהה לסירוגין בבדולח ריקנות. עד לפני ועד היות המתק הגווע, סחרחרת מחילות פערת בך.

נפגשתי איתה בבית קפה ליד הים. כמובן שקצת איחרתי והיא כבר חיכתה. כשביקשתי שתוריד את משקפי השמש – נחשפו עיניים שטופות דמע ואדומות. עוד לפני שהוגשו כוסות הקפה – פרץ ממנה וולקן של תסכולים: "אני משתגעת. לא יכולה לשים את האצבע על הרגע שבו הפכתי לזעיר בורגנית נרגנת כרונית". "את זעיר בורגנית?" כמעט וצחקתי, "מהפכנית שכמותך!" "פעם. פעם הייתי כזו, ...

משתובבת על גדר התיל שבינה לבין חייה בעבר ההוא. סולמות מילים מדרגת, על שלבי ציטוטים שבורים מעפעפת מגבול מסומן להפקר נשימה. חירות קצוצת אברות מרחיבה אופקיה. רק בחלום תדרוס ותרמוס כל הפרדה יבשה. משתובבת על מזח תלול, כמעט מתפתה לתוך שמן על מים לצלול.

מרוב רצון טוב יוצא לה הכל הפוך. משתדלת לרצות את כולם ורובם רואים הפוך. נותנת את הנשמה ולא מבינים אותה בכלל. לפעמים יותר מדי מתוחכמת: במקום לומר: "זה וזה אני רוצה!" מסתבכת עם התחשבנויות עבר, מוציאה אגרסיות נשכחות ומובנת, שלא באשמתה, כאישה מרירה. לרוב – ברור לה כל כך מה צריך להיעשות, שכל שאלה מרתיחה את דמה וגורמת לה להתעקש על פרינציפים ...

אלמונית קיימת (ילידת 1969) אלמונית קיימת – אישה חזקה מלכתחילה החלטתי לספר על נשים חזקות בישראל אך ורק אם הן כבר לא בחיים. לך תדע איך עלולה או עשויה מישהי לקבל את דרך הצגתה. ואז עלתה בי מחשבה חדשה: אפשר לכתוב על נשים ישראליות חזקות גם אם הן בחיים, בתנאי שאסווה את הפרטים המזהים. "אלמונית קיימת" בהחלט בהחלט קיימת, ואפילו ...

מלכודת דבש משתיקה רגשותיה. מלכודת שקר מחמיצה נשמתה. מי מהן עד אין קץ בוגדנית? על מה ולמה פח היא טומנת?   אמת חנוקה, ישירה,  עיניה מסנוורת, ומתק הונאה מצית אשליות.   מול עולם אפור וקר מדורת כזביה מחממת. חום נכלולי וזמני שסופו אכזבה נובלת.   נודדת בין טעמים מפתים. חייה נשחקים במירוץ. איה דרך ביניים גואלת ולאן היא תוביל אם ...

  מנסה להגיע אליך, אמורפית שלי. קצוצת כנפיים, חמקמקה.       בחלום נוגע, פוגע, מלטף בלי חדוות הצלחה. את בורחת, עינייך צוחקות בשעת עירנות מפוכחת.       עננה גבוהה וכבדה משייטת מעלי. מושיט כוונה ואת מגביהה.          בקצה הדמיון ממטרים הורדת. פקעה יכולתך להסתיר כשהרמתי ידיים.  

התקשרה אלי בוכה. "כל מה שאני עושה – לא מספיק טוב!" לאט לאט דובבתי אותה. מתפזרת לכל הכיוונים. עושה את כל מאמצי ההצטיינות ואפילו יותר. עיניה פקוחות ומבטה מכיל את כל האופק. מחפשת רעיונות חדשים בלי הרף. מנסה להתמקצע כל הזמן. "גיוון" היא מילת מפתח באישיותה. מאמינה ביכולתה הכמעט בלתי נגמרת להקיף אין ספור  תחומים. יש לה זמן, יש רצון ...

היא נלחמת כל יום כמה וכמה מלחמות. נלחמת את המלחמה הישנה נושנה וכל כך נדושה – מלחמת הקיום. היות ופרנסת המשפחה כולה עליה ("בעלי לא עובד כרגע"), אין מנוס מהשקעה אינסופית ובחיפוש משמרות נוספות. נלחמת גם את מלחמת ההשגחה על ילדיה. השגחה במובן של דאגה מתמדת, בלי קשר לגילם המתקדם. בכל רגע ורגע היא מוצאת סיבה (אמיתית לגמרי) לדאוג לאחד ...