רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן

בפרוס השנה החדשה, כמו שאומרים, יש לי סל קטן של איחולים לימים נוראים (הכי הכי שאפשר): ימים נוראים לרוצחי נשים בגוף ובנפש. ימים נוראים למדכאי נשים בכל רחבי תבל. ימים נוראים למנצלי נשים בעבודות הנחשבות "נשיות". ימים נוראים לסוחרי נשים, המגלגלים אותן לעבדות מינית. ימים נוראים ללקוחות, המשתפים פעולה עם תעשיית הזנות. <ושלא יעזו לומר "לגבר יש צרכים"!> ימים נוראים, ...

יפי גופך הניחר, טיפותיו על המזח תזלוגנה. שמש נפשי תשזף קימוריו, מתנת פתיחותו בלאות מתקבלת. מסביב דממה מסתחררת, חוסמת מכאוב ושינוי. תמונה של מאופק עד אופק את גופה תעגל לה בסתר. כשרווה הניחר, וטיפות – לנהר מתוק תהפוכנה, איך אקרא לה בשמה, שאותו כלל אינני יודע?

  איבר נקרע בשמחה.  בכי עולה ונפרק לרסיסים אל סלעי תמימומך. לכי לשלום והביטי לאחור בלי היסוס. אני מנועך הפועם ונשחק.  

קורע אותה בין כעס לאהבה. פרי רקוב אני.

היא אישה יצירתית, אין מה לומר: כל מהותה נועדה ליצירתיות ולמחשבה. אי שם בעבר המשפחתי הרחוק, דחפה אותה אמא ליצירתיות מזן מיוחד – יצירתיות משולבת בחדשנות בכל מחיר. זאת אומרת, על דרך השלילה – השלכה לפח של יצירתיות גרידא, כזו ש"אך ורק" מחדדת את המוח. אמא כבר לא כאן (גם אבא לא), והיא תקועה עם מכוות האש הזו של "יצירתיות ...

חשרת עננים מתקדרת מעל ראשינו ואנחנו, לרוב, מתעלמים. חשכת ימי הביניים עוטפת אותנו, אט אט מאופק אל אופק, מסיגה אותנו אל תקופות אפלות.   בזמן האחרון אנו חווים מתקפה חשוכה על הנשיות, על נשים, על תפקודן הנוכחי מול התפקוד ה"רצוי". חוגים רחבים ביהדות החרדית מנהלים את המתקפה בכל תחומי החיים ואפילו לצה"ל הם הגיעו, למרות שרובם מדירים את רגליהם (ברשות) ...

  האקדמיה ללשון מפוצלת טרם השכימה לבוקר עתיר סכנות. הכנתי פאר ויצרתי תבניות לכבודך, צלופחית דביקה ולוהטת, במטרה להתל בקסמי ולכשפך על שפת גדת נחל רועשת. שם דגלך יתרוקן מצבעים, שם גם אפשוט מחלצות צבועות. זו, אקדמיה ללשון מפוצלת, תצליף בשוטי תקנות המילים לגרש התפרעותנו בחיק ביטויים חסרי משמעות לכאורה, אך רבי הצלה וחסד. משליך חכתי למי אפסייך. פתיון מתקתק ...

די – אי אפשר לשתוק יותר, עליזה! הגיעו הדברים לידי כך שגם את מעורבת (לכאורה). עד עתה היתה זו זכותך לעמוד מאחוריו ולתמוך, אבל כעת גם שמך שלך נמצא על כף המאזניים (לכאורה). זמן לקום ולדבר, עליזה. נכון – לא חובה אבל בכל זאת. שאי קולך ברמה – כי אנחנו מקשיבים, וחשוב לנו לשמוע!    

במונח "טרול" מעבר להיותו בובה מעוותת מבית היוצר של אגדות עם סקנדינביות מפחידות, נתקלתי רק עם כניסתי לעולם הבלוגים. הבנתי שזהו ביטוי מעודן ל"מחבל" ותהיתי איזה אינטרסים יש לאנשים שמשתייכים לבלוגיה כלשהי לחבל, להרוס ולהשמיץ, שכן הם כורתים כך את הענף שהם עצמם יושבים עליו. לקח לי עוד קצת זמן כדי להבין שהמדובר בתופעה שימיה כימי קיום האנושות – מורכבותו ...

  מַה יֵשׁ לִזְכוּתֵךְ? מַה הָעוֹלָם בִּלְעֲדֵי לִבְלוּב חִיוּכֵךְ?