זעם קדוש

חשרת עננים מתקדרת מעל ראשינו ואנחנו, לרוב, מתעלמים.

חשכת ימי הביניים עוטפת אותנו, אט אט מאופק אל אופק, מסיגה אותנו אל תקופות אפלות.

בזמן האחרון אנו חווים מתקפה חשוכה על הנשיות, על נשים, על תפקודן הנוכחי מול התפקוד ה"רצוי".

חוגים רחבים ביהדות החרדית מנהלים את המתקפה בכל תחומי החיים ואפילו לצה"ל הם הגיעו, למרות שרובם מדירים את רגליהם (ברשות) משירות פעיל.

גם לתופעת ה"חרד"ליות" יש תפקיד מאוס בתחרות הזו, שבה כל המחמיר הרי זה משובח, וכל המצר את צעדי הנשים ב"ארץ הקודש" – משובח לעילא ולעילא.

הם מגלגלים עיניהם לשמיים ובצביעות מפגיזים אותנו במנטרה האולטימטיבית – "להתחשב ברגשות הדתיים".

קודם כל – מדברים בשם כל יהודי דתי, וזהו עוול בפני עצמו. אחר כך לוקחים בלעדיות על "כבוד" ו"רגשות".

מה – ללא-דתיים אין רגשות?

האם אי פעם בקונטקסט הזה עלה על הדעת הצורך להתחשב ברגשות הלא-דתיים?

במשך שנים על גבי שנים שעבדנו כולנו (כן – גם אני, בתמימות של הרצון "לגשר") את אורחות חיינו וכופפנו חוקים, תקנות והסדרים של יומיום בפני רצונותיהם ונוחיויותיהם של אנשי מגזר אחד בלבד – מגזר קטן, פנאטי, מפוחד ממה שעלול לקרות לו אם ייחשף ל"פיתויי" העולם החיצון.

בשם הפחדים הללו שלהם – נכנעים כולם ומבטלים את אמונתם הלא-דתית (יש חיה כזו, למי שלא בטוח) מפני הקנאות השחורה.

מעולם לא הבנתי את החרדה שאוחזת בגבר חרדי משהייה (רחמנא ליצלן) בקירבת אישה, מהסתכלות עליה ואפילו משמיעת קולה!

אין טעם בעריכת רשימות של הקיפוח הנשי וההתייחסויות המבזות הספציפיות שמונחתות עלינו חדשות לבקרים. הפרטים האחרונים ידועים ומוכרים.

הכל ידוע וגלוי, וכך גם הכיוון.

הכיוון הברור אל תהום הוצאת הנשים מכלל הגדרת בני אדם! 
זהו הכיוון, וכל מתק שפתיים בנוסח "כבוד בת מלך פנימה" לא יסתיר זאת.

עננים מתקדרים מעל ראשי כולנו, וברד של טירוף חומייניסטי כבר מכה בגבישים שחורים וכבדים, ואנחנו מסבים את ראשינו וממשיכים להאכיל את המפלצת הבלתי אנושית.

מאכילים ממש! 
מאכילים פרזיטים שיורקים עלינו, ונדמה לנו שאלה טיפות של גשם זך.

ולא היא – לא גשם ובטח שלא זך.

זהו זעם קדוש של שבת!