רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן

לפני עשרה ימים פגשנו אישה חזקה – רוזה. בהיכרות הראשונה איתה היא פתחה בפנינו את פיתולי חייה ושיתפה אותנו כמעט בכל, כדרכם הידועה של בני ובנות ארץ המגף. רוזה בת 77, נשואה ואם לשישה ילדים. לא – בעצם אם לשבעה. שנה לאחר שהיגרו מסיציליה לצפון צרפת נולדה ביתם, תינוקת גדולה ומושלמת למראה. תינוקת שנולדה מתה. רוזה מראה לנו את תעודות ...

בשנים הראשונות של הרשת ואתרי הבלוגים למיניהם, כלומר בעת פרפורי הגסיסה של הכתיבה בעט/עיפרון על גבי נייר, נדלקתי על האפשרויות הכמעט בלתי מוגבלות של הכתיבה במקלדת. שיחקתי בפונטים, הלבשתי צבעים אקזוטיים והגדלתי אותיות כאילו אני כותב עבור עיוור ביבשת אוסטרליה. ואז פתחו ילדי במסע הסברה ושכנוע, שעיקרו היה: פונטים ענקיים בשלל צבעים ובהדגשת קו תחתון – זה נקרא "לצעוק" באינטרנט. ...

קרוע בין שתי נשותי: אוחזת מולדת א", לא מרפה ארץ ב". רוצה את א", יכול רק עם ב". דפוק מכל כיוון, דופק לעצמי את הדמיון. <לאחר החזרה הבוקר>

אתמול אחר הצהריים היא התאחדה רשמית עם בחיר ליבה. המנצח על הטקס האזרחי – ראש המועצה המקומית, מעוטר בדגל הטריקולור, לוקח את תפקידו בכל הרצינות האפשרית. מקים את כולם על הרגליים ומקריא את הערכים ההומניים העיקריים בברית נישואין זו, מעוטרים בסעיפים מתוך החוקה הצרפתית הליברלית. מדבר עם בני הזוג בגובה העיניים ומשתתף איתם בתקווה, ללא כל תוכחה מסוג "אם לא ...

רשומה זו אני כותב ממרכז אירופה, לאחר שמצאתי סוף סוף מקלדת שמכירה את שפת הקודש שלנו, הנדירה כל כך. עוד 48 שעות נותרו לרווקותה של ביתנו הצעירה. עוד 48 שעות היא תינשא לבחיר ליבה הצרפתי, אותו פגשה בישראל בקונצרט רוק. כאן, למרגלות האלפים הצרפתיים, אובילנה אני (עפ"י המסורת המקומית) דרך נאום של ראש המועצה המקומית לידיו של ארוסה, קראו נא ...

היא – ירוק רגוע, טוב לב ומסודר. הוא – אדום סוער, מצפוני בלי פשרות ואנרכיסטי. דו שיח של הבוקר: – תשמעי, חשוב לי להסביר לך למה אני חושב שלא צריך   לעשות. – באמת שלא מעניין אותי. תעשה מה שאתה רוצה ואל תיתן   לי הצדקות מלאכותיות לכך. – אבל חשוב לי שתביני את ההיגיון שעומד מאחורי העיקרון   שבאי ...

הסיפור הזה אמיתי לגמרי. הלוואי והיה חתיכת דימיון הזוי, אבל הוא לא.   הסיפור הזה עקץ אותי היום אחר הצהריים במהלך אזכרה בבית קברות.   אימו נפטרה ממחלה פתאומית לפני למעלה מעשרים שנה, כאשר הוא היה בן חמש ואחיו היה בן שלוש. אביהם גידל אותם לתפארת למרות כל הקשיים.   כל שנה נערכת לה אזכרה, שבה הוא מזיל דמעות בלי ...

  אני חמקמקה, אני גולשת. ניד הראש שלי משמעותי, אני לפעמים חוששת. נכנסת בדלת אחת, יוצאת בשלישית. חורשת מצחי לעומק, אומרת את שלי חרישית. פרופיל חיבור המותן החלקה לירך בסתר עגול הוא ובפומבי תדהמות הוא צורך. אני חמקמקה, אני קשובה וברורה. הוא אלי חשאי ושואף. אני בחיקו צרורה.  

חבל שאי אפשר לצרף כאן לינק לידיעה חדשותית מסוימת ב"מעריב" של הבוקר (אתר NRG איננו כולל, משיקולים מסחריים, את כל הכתוב בעיתון המודפס).   אמיר בוחבוט מפרסם ידיעה שכותרתה: "סיירת מטכ"ל מציגה: גיבוש (עוד) יותר קשה." הידיעה עוסקת, ברובה, בסיבות להעברת הגיבוש לסיירת מטכ"ל ממכון וינגייט ל"בסיס מבודד בנגב". הקטע בידיעה שהקפיץ אותי הוא ציטוט מפי קצין שהעביר בעבר גיבוש ...

לא מרצדס נפוח מכשירים, לא וולבו מפושטת איברים את. יאכטה שוקקת תרנים משייטת בין גלים. לא אותה אביא אל בין מצעי הלחים. ססנה מתנודדת, ממריא איתך לגבהי סילון. דוגית אדומה, סוערת, מפליג אל תהומותיך. פיאט שלי קטנה, ארבעת הילוכי מתנייך כל מערכותי מציתים.