למדיני נא

ואז פתחו ילדי במסע הסברה ושכנוע, שעיקרו היה:
פונטים ענקיים בשלל צבעים ובהדגשת קו תחתון – זה נקרא "לצעוק" באינטרנט.
לקח לי קצת זמן ומאמץ – אבל הפנמתי והרגעתי.

כעת אני מבקש, ממש מתחנן:

למדיני נא.
למדיני נא את אמנות הכתיבה ללא שימוש ביותר מדי סימני קריאה.
למדיני נא זאת, כי הסימן עדיין בדמי.
כדי לכתוב משפט עם כוונה רבה – כמעט תמיד אני מסיים אותו עם הסימן הזה (לא רוצה לצייר אותו כאן, כי אז אחטא לבקשת הלימוד).
למדיני נא איך מביעים דעה נחרצת או מתנגדים למה שמישהו/י אמר/ה ללא אובססיית ההדגשה.

למה אני משתמש בבקשה הזו בלשון נקבה בלבד?

מכיוון שהלימוד הזה יהיה, כך נראה לי, קשור בשינוי באישיות.
לא חלילה עיגול פינות, או הקהייה של מסרים – אלא יכולת שליטה פנימית על האדים שנפלטים מאוזני בעת שאני מתמסר למשהו בלהט.
נכון – זו משימה לא קלה את זה להקנות לאנרכיסט מחשבתי בועט כמוני.
בעצם אני מבקש להקטין את כמות סימני הקריאה שלהם אני זקוק בחיי היומיום כמו אוויר לנשימה.

לכן – רק את תוכלי לעזור.