אישה חזקה – רוזה

בהיכרות הראשונה איתה היא פתחה בפנינו את פיתולי חייה ושיתפה אותנו כמעט בכל, כדרכם הידועה של בני ובנות ארץ המגף.

רוזה בת 77, נשואה ואם לשישה ילדים.
לא – בעצם אם לשבעה.

שנה לאחר שהיגרו מסיציליה לצפון צרפת נולדה ביתם, תינוקת גדולה ומושלמת למראה.
תינוקת שנולדה מתה.

רוזה מראה לנו את תעודות הלידה של כל שבעת ילדיה.
גם של התינוקת הבכורה, המתה.
אבל רוזה מראה לנו עוד משהו.

מיד לאחר ההלם, הבכי והצער, כשהיא עדיין כואבת את הלידה עצמה – החליטה שהיא רוצה מזכרת עד מתינוקת זו בנוסף לקבר שייכרה למחרת.
דיברה עם האיש שלה והסכימו יחד.

הלבישו את התינוקת בשמלת ההטבלה שרכשו עבורה מראש והזמינו צלם, שיצלם את פרי הבטן הראשון.

רוזה מראה לנו את הצילום הזה, הצילום בשחור לבן, שבו תינוקת יפהפיה חסרת חיים.

"את הצילום הזה אני מניחה מתחת לכרית לילה לילה מאז. רק כך אני שורדת, רק כך אני מרגישה אותה כמעט כמו שאני מרגישה את ילדי וילדותי האחרים והאחרות."

ככה, בפשטות, היא משתפת אותנו באימה ובחוזק.
אני אוחז בתמונה, מצטמרר מהדברים ומוצא את עצמי עושה משהו שמעולם לא עשיתי:
מנשק את תמונתה של התינוקת המושלמת, המתה.
מנשק ודומע, בעוד רוזה מחבקת אותי.

אישה חזקה – רוזה.
המחותנת החדשה שלנו.