רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן
יפי גופך הניחר,
טיפותיו על המזח תזלוגנה.
שמש נפשי תשזף קימוריו,
מתנת פתיחותו בלאות מתקבלת.
מסביב דממה מסתחררת,
חוסמת מכאוב ושינוי.
תמונה של מאופק עד אופק
את גופה תעגל לה בסתר.
כשרווה הניחר,
וטיפות – לנהר מתוק תהפוכנה,
איך אקרא לה בשמה,
שאותו כלל אינני יודע?
חנוך השובב, שיר חם לסוף הקיץ…:)
גם את עובדת איתנו כאן, במטע הבננות?
תודה, תמי.