נלחמת כל יום.

נלחמת את המלחמה הישנה נושנה וכל כך נדושה – מלחמת הקיום.
היות ופרנסת המשפחה כולה עליה ("בעלי לא עובד כרגע"), אין מנוס מהשקעה אינסופית ובחיפוש משמרות נוספות.

נלחמת גם את מלחמת ההשגחה על ילדיה.
השגחה במובן של דאגה מתמדת, בלי קשר לגילם המתקדם.
בכל רגע ורגע היא מוצאת סיבה (אמיתית לגמרי) לדאוג לאחד הילדים:
זה עוד לא עשה, זו עוד לא הגיעה, זה צריך להזדרז ביחסיו עם…, וזו טרם התאפסה עם עצמה – עדיין מרחפת.

מלחמה שלישית (ואחרונה בינתיים) היא מלחמת שמירת רגשות:
להישאר קשורה,
לא לשנות סדרי עדיפויות הנפש,
להישמר, כמו מפני אש, משחיקה,
לא לאבד את היכולת לחוש
ולבכות.

כל מלחמותיה נערכות באותה חזית, במקביל ובמצטבר.