רשימותיו של מעריץ נשים שפוט שלה ושלהן

במירוץ החיים היא רצה בקצב אחיד. לעומת זאת – במירוץ ההתקדמות המקצועית היא רצה בקצב של רצות למרחקים קצרים – מהר וחזק. רצה כאילו אין מחר וכאילו אם תרפה מן הקצב – ישיגוה אחרים/ות, או שעלולה להפסיד משהו. ראוי לציין שהיא לא דורכת על גוויות במירוץ הזה, כי פשוט איננה עשויה מהחומר של הדורכים/ות. אני שואל אותה למה ולאן היא ...

עצב אירופאי (בשלכת) זולג מעינייך. לא האופטימיות המקומית (שמנותקת מהמציאות). את מרחיקה את כל קרובייך (גם את המשפחתיים וגם את אלה שלא) אל מעבר למגע רגש אפשרי (ובכך מבטלת אפשרות של חיבור מחודש). עד שלא אפצח את קוד הרוח שעברה בך (מתי? מתי?) ואת כיוונה (לכל הרוחות!) תישאר בי תעלומת אוזלת היד וחוסר תשומת הלב (ממתי? ממתי?)

נדרשת תמיכה מקסימלית שלי בה, בידידה הטובה ביותר שלי. היא זקוקה באופן מיידי לשילוב של ניעור + תמיכה: ניעור מהווית החיים השקרית והמזוייפת שבנתה לעצמה ותמיכה כדי שלא תישאר בחלל הריק. טיפול מקצועי ארוך טווח לא השיג תוצאות מקוות. כעת כל תקוותיה תלויות בי. אין לה אף אחד אחר בעולם שיקשיב ו/או שינסה לסייע. מי מבטיח תוצאות? אף אחד. ספקות ...

בואי נתאמץ ונקטוף אותם בשלים. פרחי פיוסים.

זו חריגה קלה מהמוטו העיקרי של הבלוג הזה. אבא לא עובד למעלה משנה. בן אחד נפלט לשוק החופשי כל כך לפני כמה חודשים. היום קיבל הבן השני מתנת בחירות: פיטורין בהיי-טק (פעם שלישית). ארץ זבת חלב ודבש! (נכון – יש משבר עולמי ולא רק כאן, אך זהו גם תירוץ של כל מנוול מקומי, שאמור לסתום את פיותינו).

קראנו כאן בזמן האחרון דברי הלל לסבתות בולגריות, ובצדק. אם לעשות הכללה גורפת – סבתות שלא מעדות אשכנז תמיד הצטיינו בחום בלתי רגיל כלפי הנכדים/ות. אנחנו, פולנים במובן הרע של המילה (כי בעצם אין למושג הזה מובן טוב) תמיד היינו תוצר של הורים מתוסבכים. חלקם מוכי שואה וחלקם יוצאי בתים רבי סודות אפלים, אלה שמחביאים כך "שהשכנים לא ישמעו." את ...

אני עולה הבוקר על הגל בעקבות שולמית וסבינה: 16.10.1950: אוניית "צים" "נגבה" נקשרת לרציף בנמל חיפה. על סיפונה, בין היתר, אמאבא + תינוק בן 13 חודשים (והילד הזה הוא אני) – מסיימים מסע בן 5 ימים ממרסיי ואת מהלך ההגירה ההזוי משוויץ למדינת ישראל. לא היינו פליטים, לא חיכו לנו שוטרים בריטיים, לא גורשנו ואף אחד לא כפה עלינו את ...

היא לא ניתנת להגדרה אחת, וטוב שכך. הגדרות, בכלל, הן על גבול הכבלים המחשבתיים של מי שמגדיר. גם לכמה הגדרות היא איננה מתאימה, ועוד יותר טוב שכך. זו הרי מהותו של החופש וההשתרעות על פני מרחבים ללא גדרות/הגדרות. אז סיכמנו שהיא איננה עונה על הגדרות (בוודאי לא כאלה שהן "חד משמעיות"). יופי פנימי קורן מתוכה ומאפיל על פנים חרוצות סבל. ...

די, אמא. שבעתי. שבעתי ואף התפקעתי. מה טעם בהמשך ההתחשבנות? צודקת מי שאמרה לי פעם שזה לא נכון שאת מושיטה יד מהקבר ומושכת אותי אל מוות רוחני, אלא זה אני חופר שם, מתחת למצבה, עמוק עמוק. אובססיבי בחפירה ללא טעם, כי שום דבר טוב לא יצא מזה. אומנם לקח לי זמן להבין שהנהלת החשבונות הזו מובילה אותי לדרך ללא מוצא, ...

נכנסה בסערה הביתה, מאחוריה מערבולות של מטוסי סילון. עיניים רושפות ושפתיים הדוקות בחוזקה. "מה קרה?" "כלום." "איך היה לך היום?" "בסדר." "מה עובר עלייך?" "כלום." "את מרגישה טוב?" "כן." "אז מה בכל זאת?" "אמרתי לך כבר שכלום!" "כן, ממש מרגישים עלייך את הכלום." שתיקה. "הרי בסוף תוציאי את זה." שתיקה. מסתגרת בשירותים ומשם עולה הזעקה: "ממתי הכביסה הזו תלויה?" "מאתמול, ...