קראתי ראיתי
  • דן לחמן

    הייתי שותף לעריכת המגזינים של אגודת הלהט"בים.   עבדתי עם עמוס גוטמן על התסריטים לסרטיו הקצרים "מקום  בטוח" ו - " נגוע" הקצר (שאינו דומה לנגוע הארוך). ב"מקום בטוח" הופעתי לרגע. עבדתי עם רון אסולין על תסריט הסרט "צל אחר". פעילותי החברתית האחרונה, מחוץ למסגרת האגודה, הייתה הקמת "מרכז הסיוע לנפגעי תקיפה מינית".   אני סוקר תרבות. אני כותב גם פרוזה משלי. אינני רואה את עצמי כמבקר, לא מנתח, לא מסביר. רק עוזר לתת טעימה של ספר, הצגה או מה שאני כותב עליו.

זה

זה  אני פה וזה שם  אני יודע מה זה זה.  כמעט ויש לו שם.  אולי מלה שתגלה.  זה עומד מולי.  אני רוצה להגיע אליו.  זה ימלא אותי.  זה יספר אותי.  זה יהיה התשובה.  זה הוא לא הוא.  אל ההוא אני יכול להגיע . אם לא ההוא ההוא אז יהיה הוא אחר.  אבל זה.  כשאני עומד ומביט בו הוא מביט חזרה ...

קרא עוד »

התחנה האחרונה. השנה האחרונה של טולסטוי.

ג'יי פאריני הוא סופר ומשורר ובעיקר כותב ביוגרפיות. ספר קודם שלו שתורגם לעברית עסק בהוגה הגדול ולטר בנימין. כעת תורגם לעברית ספר העוסק בשנת חייו האחרונה של לב טולסטוי.  טולסטוי היה איש מרתק שעבר שינויים רבים בחייו. ספרו מלחמה ושלום נחשב לאחד הגדולים אם לא לגדול ביותר שבין הרומנים שנכתבו.  טולסטוי נשא בתואר גראף, בן אצולה. את רוב ימיו חי ...

קרא עוד »

תכשיט זול

 לרגע האמנתי שאתה יהלום  אבל אתה תכשיט זול  לא ממש חיקוי  כי אינך דומה לאחרים  חיי הם תכשיטים זולים?  האחרים היו גם חיקוי האחד של השני.  אם כך אני אוהב תכשיטים זולים  אני עדיין אוהב את כל התכשיטים  קופסת התכשיטים יקרה מהם עצמם.  לעולם לא אשמיץ תכשיט לשעבר.  אם זה היה טעמי פעם זה אני.  זו הייתה אהבתי.  לא אוריד ...

קרא עוד »

ארץ פרומה. כריסטיאן קראכט

זה איננו ספרו הראשון של קראכט המתורגם לעברית. לפני שנים יצא לאור הספר "1979" שעסק בזוג הומואים מזדקנים הנוסעים למסיבה בטהרן. כבר שם אפשר היה לעמוד על טיבו המיוחד.  קראכט כתב ספר המתרחש בגרמניה, נכתב גרמנית על ידי סופר שוויצרי החי בבואנוס איירס. פיסת מידע מעניינת.  כשהספר יצא לאור בגרמניה קיבל ביקורות רעות בעיקר, אך עם הזמן הפך שם לספר ...

קרא עוד »

געגוע

           געגוע   אני מתגעגע לעצמי.   ללדת את עצמי מחדש.  לאסוף את החלקים שלקחת.  השארת אדמה חרוכה.  אני לא חושב עליך, כעליך.  אני עסוק באיסוף.  אני חושב עליך כגנב שחמס.  הצלחת לבלוע אותי ואני לא הבנתי.  אמרת שאתה רוצה. להיבלע בתוך אין גדול.  אבל אני אמצא את עצמי אחר משהייתי.  אין ספק שאחר אך שלם.  אנשים מתגעגעים לנעוריהם אני מתגעגע ...

קרא עוד »

מוריד הגשם בית צבי

מוריד הגשם, מחזהו של ריצ'ארד נאש זכה להצלחה מרובה כשהוצג בתחילת שנות החמישים בברודווי. לפני כעשור הוצג מחדש וזכה שוב להערכה ופרסי טוני.  את מוריד הגשם ראיתי לראשונה בת יאטרון הקאמרי. למיטב זכרוני בתיה לנצט שיחקה את ליזי ויוסף ידין את מוריד הגשם.  יוסף מילוא החזיק תמיד אצבע על הדופק על ההצלחות בברודווי ודאג להביא ארצה את המחזות המצליחים ביותר.  ...

קרא עוד »

אדם לא דופי כריסטיאן פון דיטפורט

מבין כל ספרי הבלשים שיצאו לאור בשנים האחרונות, בין אם תרגומים מאנגלית ובין אם מקומית יוצאת דופן בעניינה היא ספרות הבלש הגרמני.  בשנים האחרונות נזדמן לי לקרוא כמה מהם וכולם היו מעניינים במיוחד. ובדרך משלהם גם חכמים.  שטכלמן, מורה להיסטוריה נוסע ברכבת להמבורג, עיר מגוריו. מולו קורא נוסע אחר עיתון. בצד המופנה אל שטכלמן הוא רואה ידיעה על ילדה קטנה ...

קרא עוד »

חיים בוניל

החיים בוניל.  החיים החיים הם לא.  לפעמים לרגעים דומה שהם כן.  קח כפית חלום,  כפית הבטחה,  כפית התפכחות,  כפית תסכול.  הבטיחו וניל איחלו וניל מתוק,חלק וריחני.  קיבלנו כדור קרח לא בחוש.  קר וצורב את השפתיים  ועדיין ייחלנו לוניל.  הקרח מנומר בתוכו  בצבעים שכחו לבחוש.  רגע של טיפת דבש.  מתוק מכל מתוק מלא טעמים שלא הכרנו.  ואז שוב הקרח הצורב את ...

קרא עוד »

נר

הסתכלתי עליו  חשבתי על נר.  כשהסתכלתי שוב ראיתי  נר רמאי.  אור קטן חום כמעט שאין.  רק מראה עיניים.  לא הביא אתו אור לא חום.  הייתי צריך להבין קודם  העור שלו הזכיר לי  נר.  נר שעווה בכנסיה.  לא ממש נעים למגע.  נר לבן, קר. גבשושי.  האש חשמלית מנורה קטנה מדי  אם לא הייתי מאבד עשתונות בהתחלה,  בגלל מה שהיה אור בעיניים  ...

קרא עוד »

הייתה מלחמה. פרק אחרון

 חוה מתה. בימים הראשונים לא ידעתי את נפשי. הייתה לוויה עגומה ולא היה אפילו מניין. כל כך דל כל כך עצוב וסופי בדרך הלא נכונה. למזלי מוניק התקשר אחרי יומיים בא לבקר אותי ולשבעה הלכנו יחד. אני מפחד להגיד שהוא עושה לי טוב המוניק הזה. איך בבת אחת הוריד את ההתנהגות המוחצנת שלו והפך להיות חבר קרוב אנושי ותומך. זה ...

קרא עוד »

© כל הזכויות שמורות לדן לחמן